(דיילות במהלך עבודתן | צילום אילוסטרציה: פוטוסאונדס, שאטרסטוק)
כשהמראה החיצוני הופך לדרישת עבודה מחייבת – האם מדובר בסטנדרט מקצועי או באפליה מגדרית סמויה?
מערכת ישראל עסקים
תביעה ייצוגית ראשונה מסוגה הוגשה לאחרונה נגד חברת אל על – הפעם מצד דיילת לשעבר, שטוענת כי חויבה להתאפר על פי נהלים מחייבים שכללו בין היתר אודם בצבעים מסוימים, מייקאפ מלא, סומק, אייליינר ומסקרה. לדבריה, האכיפה כלפי הדיילות הייתה נוקשה ויומיומית – עד כדי כך שדיילות "הוזהרו" על גוון שאינו תואם את התקן או על איפור שנראה "דל מדי".
לטענת התובעת, מעבר לאי־הנוחות ולתחושת ההשפלה האישית, מדובר גם בנזק כלכלי מצטבר של אלפי שקלים בשנה, שכן ההוצאה על מוצרי איפור נדרשים, חידוש תדיר, והתאמה לדרישות הספציפיות של החברה – לא נלקחו בחשבון בשכר או בהחזר הוצאות.
אבל הסיפור הזה רחב יותר מתביעה אישית. הוא מעלה שאלה עקרונית שנוגעת לעשרות אלפי נשים במשק הישראלי – האם חברות יכולות לחייב נשים להשקיע במראה החיצוני באופן שיטתי, ללא פיצוי, החזר או שוויון מגדרי?
בענף התעופה – כמו גם בענפים אחרים בעלי נראות גבוהה (מלונאות, דיילות מכירה, שירותי יוקרה ועוד) – יש סטנדרטים ברורים. אבל אם הדרישות מופנות רק כלפי נשים, וכוללות הנחיות מפורטות על סגנון, צבע ומינון – זה כבר הופך לשיח על אפליה תעסוקתית.
מה כוללת ההכשרה? לפי התביעה, הדרכות האיפור הן חלק בלתי נפרד מההכשרה המקצועית, ניתנות על ידי מאפרות חיצוניות ומלוות בנהלים כתובים. מי שלא עומדת בהם – עלולה להיענש.
ומה לגבי הגברים בצוות? לפי הדיווחים, הגברים אינם נדרשים לאותן דרישות איפור, מה שמעמיק את תחושת האפליה.
עבור עסקים בישראל, מדובר בנקודת עצירה ומחשבה – האם מדיניות "ייצוגית" מצדיקה דרישות שמטשטשות את הגבול בין מקצועיות לכפייה? ואיך מבטיחים סביבת עבודה שוויונית, גם כשמדובר בנראות?
האם אתם חושבים שמעסיק יכול לדרוש מראה מסוים בשם התדמית?
האם יצא לכם להיתקל בהנחיות דומות במקום העבודה?
ואיך הייתם מגיבים אם הייתם נדרשים להוציא אלפי שקלים על מראה כחלק מדרישות התפקיד?
הצטרפו לדיון, שתפו את דעתכם, וספרו – האם גם אתם נמדדתם לפי האודם?