(צילום: AFP)
הטרייד על לוקה דונצ’יץ’ לא היה רק טעות מקצועית – הוא נכנס לרשימת הכישלונות האסטרטגיים הגדולים בהיסטוריה של הספורט. ומה שמדהים הוא כמה קל לעסק ליפול לאותה מלכודת בדיוק
מערכת ישראל עסקים
יש החלטות ספורטיביות שהופכות לאבני דרך. לא בזכות ההישגים – אלא בגלל הנפילה. אחת הדוגמאות הבולטות בעידן המודרני היא הוויתור של דאלאס מאבריקס על לוקה דונצ’יץ’. מהלך שנראה אסטרטגי, מחושב, מחובר לצרכי הקבוצה ומגובה ברציונל תקציבי. בפועל – אחת הטעויות הקשות והקטסטרופליות שנעשו בזירת ה־NBA, והיום נלמדת כאזהרה בכל פורום ניהולי רציני.
דונצ’יץ’ הפך לכוכב־על בליגה, שחקן של פעם בדור, כזה שסביבו בונים קבוצה – לא מרוקנים אותה. ובכל זאת, דאלאס ויתרה. היא לא זיהתה את העוצמה שברשותה, לא בנתה מסביבו, ולא נתנה אמון בתהליך ארוך. והמחיר? הוא חזר לטקסס עם הצגה היסטורית, כשהוא מוביל את קבוצתו החדשה עם לברון ג’יימס, קובר את האקסית – ומסמל עבור כל מנהל עסק את השאלה הקריטית: איך יודעים מתי אתה על סף החלטה שתירשם בדפי ההיסטוריה – ככישלון?
מבחינה עסקית, זו לא טעות טקטית. זו טעות זהותית. עסקים שנפלו בהחלטות דומות לא בהכרח קיבלו מידע לא נכון – אלא קיבלו את ההחלטה הנכונה לשוק הלא נכון, בזמן הלא נכון, מתוך לחץ או עיוורון. החלטות כאלה מתקבלות מדי שנה גם בחברות ישראליות: עסקים קטנים שוויתרו על לקוח מרכזי בשם “עצמאות”, חברות בינוניות שנטשו את הקו הרווחי ביותר שלהן לטובת מוצר אופנתי, מנהלים שהעדיפו לפרק צוות מנצח כי רצו “ריענון”. ברוב המקרים, הפגיעה בלתי הפיכה.
כאשר מחברים את הטעות של דאלאס לרצף של טעויות עסקיות גדולות – כמו נטפליקס שדחתה את ההצעה לרכוש את Blockbuster, או קודאק שהתעלמה מהמהפכה הדיגיטלית – מבינים שלעיתים דווקא מי שיש לו בידיים את הכרטיס המנצח, עושה הכל כדי לאבד אותו.
מה שמייחד את המקרה של דונצ’יץ’ הוא העוצמה הברורה שהייתה מול העיניים. לא שחקן בהתהוות, אלא כישרון מוכח, אהוד, סוחף, שמחבר בין תוצאה למותג. ועדיין, בחרו לוותר. זה קורה גם בעסקים – כשיש לך יתרון מובנה, נכס ייחודי, ואתה מתעלם ממנו בשם “גישה חדשה”, “הסתכלות רחבה”, או “ניהול סיכונים”. אבל לפעמים, דווקא מה שמוכר, ברור ובלתי ניתן להחלפה – הוא הבסיס לצמיחה הבאה.
פוסט זה אינו עוסק רק בדונצ’יץ’. הוא קריאת אזהרה לכל מי שנמצא על סף קבלת החלטה עסקית אסטרטגית. כי ברוב המקרים, הכישלון הגדול לא מגיע בגלל חוסר ידע – אלא בגלל יוהרה, חיפזון, או רצון לייצר מהלך מרשים מדי.
האם אתם מזהים את ה”לוקה דונצ’יץ’” של העסק שלכם – אותו רכיב שכולם רואים, אבל רק אתם שוקלים לשחרר?
האם אתם מתפתים לשנות כיוון רק כדי “לחדש”, בלי לבדוק אם החדש באמת טוב יותר מהקיים?
מה אתם עושים כדי לוודא שההחלטות הגדולות שלכם לא ייכנסו לדפי ההיסטוריה – אלא להצלחות הגדולות של העסק?
שתפו אותנו בסיפורים על החלטות גדולות – שהצליחו או כשלו. תייגו מישהו שלדעתכם צריך לקרוא את זה לפני שהוא עושה מהלך שאי אפשר לתקן. לפעמים, להבין מה לא לעשות – זו ההחלטה הכי חשובה שאפשר לקבל.