נוחי דנקנר (צילום: עמית שעל)
בין חובות כבדים, מגעים עם בנקים ועיקולים משפטיים, עומד יזם שבעבר שלט במשק הישראלי – וכיום מנסה לבנות מחדש, דווקא בתחום הכי חדשני שיש: פודטק. מה אפשר ללמוד מזה על חוסן עסקי, תדמית, ומהלכי שיקום בעולם העסקים?
מערכת ישראל עסקים
המונח “קאמבק” לעיתים נשמע כמו קלישאה, אך כשמדובר בנוחי דנקנר – לשעבר האיש החזק ביותר במשק – מדובר בסיפור שמטלטל את גבולות ההצלחה והכישלון, ושם זרקור חד על הנושא שרבים נמנעים מלעסוק בו בגלוי: מה קורה כשיזם מתרסק, ואיך – אם בכלל – הוא יכול לחזור?
החדשות האחרונות חושפות מגעים שמנהל דנקנר עם הבנקים במטרה לפרוס חוב של כ־400 מיליון שקל, מתוך סכום כולל של כ־510 מיליון שקל. עד כה הוחזרו 103 מיליון בלבד. במקביל, הוא מבקש מבית המשפט לבטל עיקולים על ירושה מחברת משפחה ועל אחזקותיו בסטארטאפ בתחום הפודטק – חברה שהוא מתאר כמרכז חייו העסקיים מאז 2020.
הסיפור כאן חורג מהמימד המשפטי או הפיננסי. מדובר בשאלות שכל בעל עסק צריך לשאול את עצמו – במיוחד בעולם התנודתי של 2025. האם אפשר לשקם תדמית שנפגעה קשות? האם ניסיון עבר הוא נכס או נטל? ואיך יוצרים הזדמנות חדשה, דווקא כשהעבר דופק על הדלת?
דנקנר נכנס לתחום הפודטק לא במקרה. זהו תחום המתפתח במהירות, עם עניין גובר ממשקיעים, ממשלות וצרכנים, שמבינים שהמזון של העתיד חייב להיות חכם, בריא, בר-קיימא ומבוסס טכנולוגיה. דווקא כאן, אולי, נוצר עבורו מרחב שבו אפשר לייצר ערך חדש בלי להיסחב על כל המטען ההיסטורי. השאלה היא אם השוק, המערכת והציבור – מוכנים לכך.
יזמים ועסקים בישראל ניצבים לא אחת מול כישלונות, חובות, ומהלכים משפטיים. אלא שהשיח הציבורי נוטה להציג כישלון כסוף הדרך, ולא כשלב בתהליך. במציאות, מי שבונה חוסן עסקי אמיתי צריך לכלול בתוכנית גם תסריטים פחות נעימים – איך מתמודדים עם אובדן שליטה, עם ירידה במוניטין, עם הפסדים, ועם צורך להמציא את עצמך מחדש.
במקרים רבים, דווקא יזמים שעברו טלטלה עמוקה מצליחים להקים מחדש עסקים חזקים ומדויקים יותר. הם יודעים לשאול שאלות קשות, להימנע מטעויות חוזרות, ולהתחבר לאנשים מתוך צניעות וניסיון אמיתי. במקביל, כל מערכת שיפוטית, פיננסית ועסקית צריכה לדעת להבחין בין התרסקות כתוצאה מהתנהלות חסרת אחריות – לבין כישלון עסקי לגיטימי, במיוחד בעידן של שינויים כלכליים תכופים.
הניסיון של דנקנר לפרוס את חובו ולבטל את העיקולים נבחן כיום לא רק על ידי שופטים ורואי חשבון – אלא גם על ידי הקהילה העסקית, שצריכה להחליט: האם לתת קרדיט מחודש לאדם שהתרסק, או להשאיר את הדלת סגורה?
השאלות שנשאלות כאן חורגות בהרבה מהשם שעל הכותרת. הן נוגעות לכל בעל עסק שנכשל, התבלבל, או מצא את עצמו מנסה לקום מחדש. האם החברה הישראלית בכלל – והעולם העסקי בפרט – בנויים לתת הזדמנות שנייה?
מה אתם חושבים על יזמים שחוזרים לפעול אחרי כישלון עסקי מהדהד?
האם יש לכם סיפור על טעות או נפילה שהפכה להזדמנות?
איך מתמודדים עם סטיגמה – גם כשהשוק השתנה, וגם כשאתם עצמכם כבר לא אותו אדם?
שתפו אותנו בחוויות של שיקום, תובנות מתוך נפילות או מחשבות על גבולות המחילה והצמיחה.
תייגו יזמים או בעלי עסקים שהצליחו לחזור בגדול, שתפו את הפוסט עם מישהו שצריך לשמוע שאפשר להתחיל מחדש – גם אם נראה שהכול כבר נאמר.