Photo by Ethan Wilkinson
למרות זינוק חד במחירי הדיור והשכירות ברחבי אירופה, ישראל – ובפרט תל אביב – שומרת על תואר מפוקפק: יוקר המחיה הגבוה ביותר
מערכת ישראל עסקים
דו"ח חדש של הלמ"ס האירופי (Eurostat) מצייר תמונה מדאיגה, אך לא מפתיעה: מחירי הדיור באיחוד האירופי זינקו ב־53% בעשור האחרון, כאשר במדינות כמו הונגריה המחירים שולשו. השכירות עלתה בקצב איטי יותר – כ־26.7% – אך היא עדיין מהווה נטל כבד במיוחד על צעירים ומשפחות, במיוחד בערים הגדולות.
אבל למרות העליות, המחקר מבליט עובדה שמעלה גבה: גם המדינה היקרה ביותר באירופה לדיור – עדיין זולה יותר מתל אביב. עיר ישראלית אחת ממשיכה להכתיב את קצב הטירוף, וממחישה את עומק המשבר המקומי.
המספרים שמספרים את הסיפור
•הונגריה מובילה את טבלת העליות – זינוק של יותר מ־150% בעשור.
•בגרמניה, מחירי הדירות קפצו בכ־60%, ובהולנד ופורטוגל נרשמה הכפלה.
•השכירות עלתה משמעותית באוסטריה, צ'כיה ואירלנד – אך עדיין מתומחרת בצורה נוחה יותר מהרכישה.
ומה עם ישראל? לפי נתוני בנק ישראל ומדד הדיור של הלמ"ס, מחירי הדירות קפצו בכ־160% מאז 2010, והשכירות מתייקרת מדי שנה בכ־6%-10% – הרבה מעבר לממוצע האירופי.
צעירים בלי אופק – גם באירופה
המגמה הזו פוגעת קודם כל בצעירים: הנתונים מראים כי תושבי האיחוד האירופי עוזבים את בית ההורים רק בגיל ממוצע של 26.3, עם עלייה חדה במדינות כמו איטליה, קרואטיה, ספרד ויוון – שם גיל העזיבה מתקרב ל־30.
הסיבות מגוונות: מחירי דיור מרקיעי שחקים, שכר ריאלי מדשדש, ושוק שכירות לא יציב. גם חוסר ביטחון תעסוקתי ודעיכת השירותים החברתיים במדינות רבות תורמים לתחושת תקיעות.
ומה קורה בתל אביב?
לפי מדד מחירי הדירות של CBRE העולמית, תל אביב מדורגת בעקביות בין שלוש הערים היקרות בעולם לדיור, כשלצידה לונדון, הונג קונג וניו יורק. עם מחיר ממוצע של כ־60,000 ש"ח למ"ר, דירה בת 100 מ"ר עשויה לעלות 6 מיליון ש"ח – פי שלושה ואפילו ארבעה ממחיר מקביל ברוב ערי אירופה.
השכירות גם היא שיא עולמי: דירת שלושה חדרים במרכז תל אביב מתומחרת לעיתים קרובות ב־9,000–12,000 ש"ח – שווה ערך לשכר נטו של מרבית השכירים בישראל.
תובנות עיקריות:
שוק הדיור האירופי סובל מעליות חריפות – אך בישראל העלייה קיצונית אף יותר.
הפער בין שכר לדיור מחריף, ופוגע במיוחד בדור הצעיר ובמעמד הביניים.
ישראל ממשיכה להיות חריגה בקנה מידה עולמי – ולאו דווקא לטובה.
שאלות לדיון:
האם ישראל תלך בעקבות חלק ממדינות אירופה ותחיל רגולציה אגרסיבית יותר על שוק השכירות?
האם מדיניות ממשלתית של עידוד רכישה במקום שכירות מחריפה את המשבר?
כיצד ניתן לאזן בין השקעות פרטיות לבין שימור נגישות הדיור?
מה דעתכם?
האם לדעתכם המחירים ימשיכו לעלות, או שתיתכן התמתנות? ומה יכול להיות הפתרון שיחזיר את הדיור לתוך גבולות ההיגיון הכלכלי? שתפו אותנו בתובנות ובתגובות.