מימין: עדי קייזמן ורני רהב (צילומים: אוראל כהן אביגיל עוזי)
מה קורה כשיחסים עסקיים מתערבבים באמון אישי, ומה המשמעויות כשפסיקה של 11 מיליון שקל משנה את פני המשחק?
מערכת ישראל עסקים
הפוסט שלפניכם לא נועד לרכל, אלא להאיר זרקור על אחד ההיבטים הפחות מדוברים אך הקריטיים ביותר בעולם העסקי – ההתנהלות בהלוואות פרטיות, הסכמים לא רשומים, והגבול הדק שבין אמון אישי להתחייבות משפטית. המקרה שבמרכזו עומדים עדי קייזמן ורני רהב, עם רקע של הלוואה בסך מיליוני שקלים שניתנה על ידי ברוך איבצ’ר והועברה לגבייה, מדגים איך עסקה אישית יכולה להפוך לסאגה משפטית סבוכה, תקשורתית ויקרה.
בית המשפט חייב את קייזמן לשלם לרני רהב כ־11 מיליון שקל בגין חוב הלוואה שלא הוחזר. הטענה המרכזית הייתה כי ההלוואה שניתנה לקייזמן על ידי איבצ’ר לא הוחזרה במועד, ולאחר שהועברו הזכויות לרהב – הוא תבע את ההחזר. מנגד, ההגנה טענה שמדובר בתביעת שווא ושהמסמכים שהיו יכולים להעיד אחרת נדחו על ידי בית המשפט. התביעה נגד רעייתו של קייזמן, הדוגמנית אסתי גינזבורג, נדחתה, אך הדיון הציבורי – בעיצומו.
מה יכול בעל עסק ללמוד מהאירוע הזה? הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון.
ראשית, כל הלוואה – גם אם ניתנה בין חברים, בני משפחה או שותפים עסקיים ותיקים – חייבת להיות מגובה במסמכים ברורים, התחייבויות חתומות ולוחות זמנים מוגדרים. בעולם שבו כסף עובר במהירות, הזיכרון האנושי מתחלף בפרשנויות – רק הסכם כתוב מחזיק מעמד.
שנית, אסור להקל ראש בניהול סיכונים אישיים. כל בעל עסק צריך להבין שגביית חוב עלולה להפוך לקרב משפטי, ושכל התחייבות שנעשית ללא עורך דין, יועץ פיננסי ובדיקה משפטית – היא הזמנה לצרות. במציאות הישראלית של 2025, גם מוניטין עסקי לא מגן מפני חוב פתוח, תביעה או פרסום שלילי.
שלישית, יש כאן קריאת השכמה לכל יזם שמערבב בין כספים פרטיים לפעילות העסקית. אם אינך מבדיל בין המישורים, אתה עלול למצוא את עצמך משלם – משפטית, פיננסית ותדמיתית.
ולבסוף, יש גם שיעור באיך לא להתנהל מול תקשורת. במקום לנסות לנהל מאבק ציבורי מקביל לזה המשפטי, רצוי שכל בעל עסק יתמקד בהוכחות, במסמכים ובהבנה עמוקה של ההשלכות ארוכות הטווח. מה שנאמר לתקשורת לא תמיד מהדהד בבית המשפט – ולהפך.
המקרה הזה לא נוגע רק למי שמלווה כספים או לוקח הלוואות. הוא מהווה תמרור אזהרה חשוב עבור כל מי שמקבל החלטות כספיות בעסק, ובפרט במצבים לא פורמליים. לא כל מערכת יחסים עסקית צריכה להיגמר בבית משפט – אבל כל החלטה צריכה להתחיל בחשיבה אחראית.
התוכן בפוסט זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או פיננסי, ואין בו כדי להחליף היוועצות עם עורכי דין, רואי חשבון או אנשי מקצוע מוסמכים. כל פעולה או החלטה בנושא הלוואות, התחייבויות כספיות או תביעות צריכה להיעשות על בסיס ייעוץ מותאם אישית.
האם גם אתם נתקלתם במצבים שבהם אמון אישי גבר על הסכם כתוב?
מה לדעתכם הדרך הנכונה לנהל הלוואות בעסק – בין אם ללקוחות, שותפים או מקורבים?
האם לדעתכם בעלי עסקים צריכים לחשוף עצמם פחות להסכמות לא פורמליות?
איך הייתם מתנהלים אם הייתם נדרשים לגבות חוב גדול מאדם שאתם מכירים אישית?
שתפו את הפוסט עם בעל עסק שאתם מעריכים את הזהירות הפיננסית שלו. תייגו יזם שמבין שלפעמים חוזה טוב שווה הרבה יותר מחברות ארוכת שנים.