(צילום: יוסי דוס סנטוס)
למרות שחיקה ביוקר המחיה, הישראלים מצביעים ברגליים – אל עבר הקניון, המסעדה ונתב"ג. השאלה היא: מי באמת קובע את המחיר?
מערכת ישראל עסקים
לכאורה, יש קונפליקט בלתי פתור בכלכלה הישראלית של 2025: הציבור מתוסכל, מיואש, וחי תחת עול כלכלי הולך וגדל, ובו בזמן – נתוני ההוצאה מעידים על שגשוג בצריכה. באפריל לבדו, הוצאות בסופרמרקטים ובמסעדות עלו בכ-10% לעומת החודש המקביל אשתקד – יותר מפי שניים משיעור האינפלציה בענף. בהוצאות על בידור ופנאי נרשם זינוק של 47%, ונתב"ג שוב שובר שיאים במספר הנוסעים.
מה קורה כאן? האם זו הדחקה קולקטיבית, או אולי תגובת נגד רגשית של אזרחים שמרגישים שאין להם שליטה על העתיד הכלכלי שלהם – אבל עדיין רוצים להרגיש חיים?
מומחים לכלכלה התנהגותית מצביעים על תופעה מוכרת: כשהעתיד לא ודאי, אנשים צורכים יותר בטווח הקצר – כדי לשמור על תחושת שליטה, שייכות ונורמליות. כך נולדת התנהגות כלכלית של "נחמה צרכנית": בילוי, טיסה, קניית מותג או הזמנת מנה מיותרת במסעדה.
אבל המגזר העסקי קורא את המציאות מהר, ומגיב בהתאם. השילוב בין ביקוש קשיח לבין תודעה ציבורית מותשת מאפשר לעסקים להעלות מחירים – מבלי לספוג ירידה מיידית בהכנסות. אם לא די בזה, גם הרגולטורים לא ששים להתערב: כשההוצאה הפרטית ממשיכה לצמוח, קשה להפעיל טיעון לבלימת מחירים – גם אם מדובר בהתנהגות שמנציחה את הפערים.
ובתווך – העצמאים, בעלי המסעדות, החנויות והעסקים הקטנים, מנסים להישאר רווחיים בסביבה של עלויות שינוע, חומרי גלם ושכר עבודה שעולות במהירות. הם כבר למדו: אם לא תעלה מחירים – תפסיד. אם תעלה מחירים – תקבל עוד כמה חודשים חסד מהשוק.
השאלה האמיתית היא מתי תתרחש נקודת השבירה. מתי ייגמר האשראי, או הסבלנות?
תובנות עיקריות:
– הציבור ממשיך להוציא יותר – למרות מצוקה כלכלית ולחץ נפשי.
– מגזר העסקים מזהה חולשה ציבורית וממנף אותה לגל התייקרויות.
– תחושת "מגיע לי ליהנות" מניעה את הצריכה, גם במחיר של חובות או שחיקה כלכלית בטווח הארוך.
שאלות לדיון:
– האם אנחנו בעיצומו של "בועת צריכה רגשית" שצפויה להתפוצץ?
– עד כמה צרכנים באמת מבינים את ההשפעה של ההרגלים שלהם על יוקר המחיה?
– האם הגיע הזמן לרגולציה חדשה שתאזן בין החופש העסקי לבין ההגנה על צרכנים במצוקה?
הצטרפו אלינו לדיון: האם אנחנו צורכים כי יש – או כי אין ברירה אחרת?