כביש 90 (צילום: ערן גרנות)
מדוע היוזמה החדשה בציר 90 עשויה לשנות את מפת ההתיישבות – ואיך בעלי עסקים יכולים להפוך אותה למנוע צמיחה אזורי?
מערכת ישראל עסקים
טיוטת הצעת המחליטים שפורסמה על ידי משרד הביטחון מסמנת תפנית מעניינת בגישה הלאומית להתיישבות: לא עוד רק ערים גדולות או מוקדי תיירות, אלא פיתוח יזום של נוכחות אזרחית־ביטחונית לאורך הגבול המזרחי, מהכנרת ועד אילת.
המהלך כולל הקמת גרעיני נח"ל, מכינות, ישיבות וכפרי סטודנטים – בעיקר לצעירים שמחפשים ייעוד, משמעות ואולי גם דרך חדשה ליזמות ולצמיחה אישית.
מאחורי הקלעים, מדובר באחת היוזמות הבולטות לשילוב בין ביטחון לאזרחיות – מתוך הבנה שהחוסן הלאומי מתחיל באנשים שנמצאים פיזית בשטח. זהו תהליך עמוק של פיתוח אזורים הנחשבים שוליים, ומעבר מחשיבה ביטחונית גרידא לפיתוח קהילתי, חינוכי ועסקי.
המשמעות לעסקים ברורה: אזורים אלה עתידים לזכות בתמריצים, השקעות בתשתיות, ונגישות מוגברת למשאבים ממשלתיים. יזמים שיזהו את הפוטנציאל מוקדם – ייהנו מעמדת פתיחה חזקה.
הזדמנויות עסקיות צפויות לצמוח סביב דיור, חינוך, תחבורה, תשתיות, שירותים קהילתיים, חקלאות חכמה, טכנולוגיות מים, תיירות מדברית ועוד. השילוב בין כוחות צעירים, נוכחות מדינית ותמריצים כלכליים צפוי להפוך את קו ציר 90 לזירה חמה של חדשנות ויזמות.
מיזמים אזרחיים־חברתיים יכולים לשתף פעולה עם גופי ממשל, מוסדות חינוך וביטחון, ולפתח מודלים חדשים של עשייה בפריפריה – לא כפתרון למצוקה, אלא כמוקד צמיחה שובר קונספציות.
במובן הרחב, מדובר בשאלה של חזון – האם אנו רואים בפריפריה "בעיה" או "פוטנציאל"? הצעד הבא תלוי בעסקים, יזמים ומנהיגים מקומיים שיבחרו להיכנס פנימה, לפתח, להשקיע ולהנהיג.
מהם המודלים הכלכליים שיכולים להחזיק התיישבות כזו בטווח הארוך?
כיצד אפשר לשלב בין צרכים ביטחוניים לבין יזמות אזרחית חכמה?
האם המדינה תצליח לשכנע צעירים להעתיק את חייהם למרחבים שבהם כל אתגר הוא גם הזדמנות?
מוזמנים לשתף את הפוסט עם יזמים, חקלאים,