הלוויין דרור 1. צילום: באדיבות התעשייה האווירית לישראל
שיגור מוצלח של “דרור 1” מחזיר את תעשיית החלל הישראלית למרכז הבמה, אך השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם הממשלה תאמץ מדיניות שמבטיחה את המשך הפעילות?
מערכת ישראל עסקים
תשע שנים חלפו מאז אחד הרגעים הקשים בתולדות תעשיית החלל הישראלית – הפיצוץ של הלוויין “עמוס 6” על כן השיגור של SpaceX בספטמבר 2016. השבוע, סוף סוף, נרשם רגע של גאולה תעשייתית: “דרור 1”, הלוויין החדש של התעשייה האווירית, שוגר בהצלחה לחלל על גבי טיל פלקון 9 של SpaceX, ופתח עידן חדש ללווייני תקשורת כחול־לבן.
בעלות כוללת של כ־200 מיליון דולר, “דרור 1” הוא הלוויין הישראלי הראשון שמשוגר מאז כישלון עמוס 6 – והוא מסמל חזרה למגרש המשחקים של מדינות שמייצרות, משגרות ומפעילות לווייני תקשורת עצמאיים. עבור התעשייה האווירית, מדובר בניצחון תעשייתי וטכנולוגי, אך גם בתזכורת חריפה למחיר הכבד של היעדר מדיניות ממשלתית ארוכת טווח בתחום החלל.
בין הצלחה טכנולוגית לאי־ודאות אסטרטגית
הפיתוח של דרור 1 ארך למעלה מחמש שנים, תוך השקעה לאומית ומסחרית נדירה. הלוויין נועד לשרת שימושים אזרחיים, ביטחוניים וממשלתיים, ולשפר את עצמאות התקשורת של מדינת ישראל בעידן דיגיטלי־גלובלי שבו תקשורת לוויינית היא משאב אסטרטגי.
עם זאת, גורמים בכירים בתעשייה מזהירים: היעדר החלטות ממשלתיות להמשך ההשקעה בתחום, וחשש מחוסר המשכיות, עלולים להביא לכך ש”דרור 1” יהיה גם האחרון – ולא הראשון – בדור הלוויינים החדש.
למה זה חשוב?
– ישראל היא אחת מ־10 המדינות בעולם עם יכולת עצמאית לפתח ולשגר לווייני תקשורת
– לוויינים כמו “דרור 1” מספקים פתרון תקשורת מיידי וחיוני בעיתות חירום, אזורי ספר ומשימות ביטחוניות
– תעשיית החלל יוצרת אלפי מקומות עבודה איכותיים, קידמה טכנולוגית ומינוף תעשיות נלוות כמו AI, ניווט, אנרגיה, סייבר וביג דאטה
המשבר שאחרי עמוס 6 גרם להקפאה ממושכת בפרויקטים נוספים, ורק התגייסות רחבה של משרד הביטחון, רשות החדשנות וגופים מסחריים אפשרה את מימוש פרויקט “דרור 1”. אך בלי מדיניות תומכת, הזמנות עתידיות ומימון מוסדי מסודר, כל ההישג עלול להיוותר חד־פעמי.
מה הלאה?
כעת ממתינה התעשייה להחלטות הממשלה בנוגע לתכנית לוויינות לאומית, שתאפשר פיתוח של “דרור 2” ודור ההמשך. מדובר בשאלה אסטרטגית – לא רק תעשייתית – אשר תשפיע על יכולותיה של ישראל לשמר עצמאות טכנולוגית, מידעית וביטחונית מול איומים עתידיים.
מה דעתכם?
האם מדינת ישראל צריכה להגדיל את ההשקעה בלוויינות תקשורת עצמאית?
האם נדרש גוף לאומי עצמאי שירכז את אסטרטגיית החלל של ישראל – או שהמיקוד צריך לעבור לסקטור הפרטי?
נשמח לשמוע מכם. שתפו מהנדסים, אנשי תעשייה, מקבלי החלטות וחובבי חלל – כי העתיד לא נמצא רק בכדור הארץ.