הבריכה בקיבוץ מעיין צבי (צילום: אלעד גרשגורן)
הקרקע לא שינתה ייעוד? זו לא אשמת הקיבוץ – אלא המועצה והרגולציה
מערכת ישראל עסקים
פרשת נדל”ן מעניינת הסתיימה בהכרעה משפטית שמבהירה ליזמים את כללי המשחק: יזם פרטי שרכש מקיבוץ מעיין צבי קרקע לייעוד מלונאי – ותכנן לשנות אותה למגורים – תבע את הקיבוץ בטענה להכשלה מכוונת של המהלך. לטענתו, הקיבוץ הבטיח שיתמוך בתוכנית אך בפועל חבריו התנגדו לה – וגרמו לכישלונה.
אלא שבית המשפט דחה את התביעה, וקבע בפסק הדין כי היזם לקח על עצמו סיכון יזמי מודע בעת רכישת הקרקע, בידיעה שהיא מוגדרת למלונאות בלבד. השופטת אף ציינה כי הכשלת התוכנית לא נבעה מהתנגדות הקיבוץ בלבד, אלא בעיקר מהתנגדויות של מועצת זכרון יעקב וגורמים סביבתיים, שעמדו על שמירת האיזון האקולוגי באזור.
המסר ליזמים ברור: לא כל כישלון תכנוני ניתן להפוך לתביעה. כשנכנסים לעסקאות מורכבות כמו שינוי ייעוד קרקע, יש לקחת בחשבון את המורכבות הרגולטורית, כוחות ההתנגדות המקומיים, והעובדה ששום תוצאה אינה מובטחת מראש – גם אם הצד השני הביע תמיכה עקרונית.
לסיכום,
בית המשפט קבע כי הקיבוץ לא אחראי לכישלון שינוי הייעוד – והיזם נדרש לשאת בסיכון שלקח
ההחלטה מחדדת את גבולות האחריות בין מוכר הקרקע, הרוכש, והרשויות
ליזמים: תיאום ציפיות, בדיקות עומק והבנת המרחב הרגולטורי – קריטיים לעסקה מוצלחת
•האם לדעתכם קיבוצים צריכים לקחת אחריות תכנונית מעבר לשלב המכירה?
•האם המערכת הרגולטורית בישראל מקשה מדי על שינוי ייעוד קרקע?
•ואיך יזם יכול להיערך נכון לסיכונים בתכנון ובביצוע?
שתפו את הפוסט עם יזמים, עורכי דין או מתכנני ערים – או תייגו מישהו שמתמודד עכשיו עם שינוי ייעוד.
כי בעולם הנדל”ן – חוזה טוב זה לא רק מה שכתוב, אלא גם מה שאי אפשר להבטיח.