Photo by Gustavo Fring
37 מיליון דולר, אחוזה בשווי עתק וניסיון מתוחכם להסתיר הון. מהפסיקה הדרמטית עולה שאלה גדולה יותר: עד כמה שקופה באמת חלוקת הרכוש בזוגות עתירי ממון?
מערכת ישראל עסקים
בפסק דין תקדימי ומרשים בנחרצותו, קבע שופט לענייני משפחה כי איש עסקים עשיר במיוחד ייאלץ לשלם לגרושתו 37 מיליון דולר – לאחר שהתברר כי ניסה להסתיר ממנה חלקים ניכרים מההון שצברו יחד. נוסף לכך, האישה תקבל מחצית מאחוזה יוקרתית בשווי מוערך של כ־25 מיליון דולר, ששימשה את המשפחה לאורך שנות הנישואין.
“התרשמתי כי האיש שם לעצמו למטרה עליונה שאין עליונה ממנה – לא לשלם לאישה ולו שקל בודד מתוך ההון העצום שצברו”, כתב השופט, ולא הותיר מקום לספק באשר לחומרת ההתנהלות.
ממסמכי התיק עולה תמונה מרתקת אך לא מפתיעה של החיים באלפיון העליון: הוצאות חודשיות של כ־200 אלף שקל, ריבוי נכסים, מבנה משפטי מורכב של חברות ואחזקות, וניסיון שיטתי להסתיר את “ההון האמיתי” באמצעות נאמנויות, חשבונות חו”ל והפרדת נכסים.
מה חשוב להבין מהמקרה – גם לעסקים ובעלי הון:
• כל מבנה פיננסי – מורכב ככל שיהיה – כפוף לעקרון השיתוף, במיוחד כשיש ראיות לכך שהנכסים נצברו במהלך החיים המשותפים
• בתי המשפט בישראל לא מקלים ראש בניסיונות להסתיר רכוש, ומגבים את הצד החלש – גם כשמדובר בסכומי עתק
• ניהול הון משפחתי חייב להיות חכם, אך גם הוגן ושקוף – אחרת הסיכון המשפטי גובר משמעותית
• הסכמי ממון שנערכים מראש – באחריות, בכבוד ובשקיפות – יכולים למנוע שנים של מאבקים
הפסיקה הזו מעבירה מסר ברור: לא ניתן עוד להסתתר מאחורי מבני שליטה, חברות במדינות זרות או חלוקת תפקידים “רשמית” בתוך הזוגיות. אם ההון נבנה יחד – הוא ייחשב משותף, גם אם נרשם על שם אחד בלבד.
מה דעתכם?
האם הסכמי ממון צריכים להפוך לנורמה גם בזוגות “רגילים”?
מהם הגבולות בין הגנה על הון לבין הסתרה לא הוגנת?
והאם עסקים משפחתיים צריכים לנהל מדיניות שקופה גם במישור האישי?
שתפו את הפוסט, תייגו עו”ד לענייני משפחה או יועץ פיננסי שאתם סומכים עליו, וספרו לנו: מה לדעתכם הדרך ההוגנת והחכמה ביותר לנהל הון – כשיש גם לב מעורב?