Image by Gerd Altmann from Pixabay
פרופ’ עומר מואב ידוע ככלכלן חד, ישיר וחסר פשרות. אבל כשהוא מתאר את הנשיא לשעבר טראמפ כ”אינפנטיל”, “נרקיסיסט” ו”בלתי אמין”, עולה שאלה עמוקה יותר: האם סגנון הדיבור הקיצוני הזה מקדם את ההבנה – או פוגע בה?
מערכת ישראל עסקים
בזמן שתוכנית המכסים של טראמפ מסעירה את עולם הכלכלה ומעוררת תגובות חריפות מצד מומחים, ההתבטאות של פרופ’ עומר מואב מושכת תשומת לב לא פחות מהתוכן הכלכלי עצמו. לא מדובר כאן רק בניתוח של מדיניות – אלא באמירה ישירה, תקיפה ולעיתים פוגענית כלפי אדם, ולא רק כלפי רעיון.
האם לגיטימי שכלכלן בכיר, בעל השפעה ציבורית, יתאר נשיא מכהן במונחים כמו “אינפנטיל” ו”נרקיסיסט”? האם זו אחריות ציבורית – או גלישה לשיח אישי שמאבד את העיקר?
בקהילה העסקית, כמו גם בשדה הכלכלי הרחב, המילים קובעות לא פחות מהמספרים. כשביקורת כלכלית נאמרת בשפה עוקצנית, בוטה או מתריסה מדי, יש מי שיאמר שזה מחדד את המסר ומציף אמת חשופה. אחרים יטענו שזה מחליש את הטיעון, פוגע באמינות המקצועית, ויוצר הקצנה שמרחיקה את הציבור מהדיון הענייני.
בעלי עסקים, משקיעים ויזמים לא צריכים להיבהל מביקורת – אבל הם בהחלט צריכים להיזהר מהתלהמות. בעולם שבו כל אמירה מתפשטת במהירות, הסגנון חשוב לא פחות מהמהות. הציבור מצפה ממומחים לספק ניתוחים חדים – אבל גם לשמור על שפה מאוזנת, עניינית ואחראית.
בהקשר הזה, מואב לא לבד. שיח כלכלי הפך בשנים האחרונות לזירה טעונה, עם אמירות חריפות, תיוגים אישיים ולעיתים גם דה-לגיטימציה. דווקא בזמנים של חוסר יציבות, חשוב לקדם שיח מקצועי שמבוסס על עובדות, תחזיות, הבנה עמוקה – ולא רק על דחף לייצר כותרות.
עבור הקהילה העסקית בישראל, הפוסט הזה הוא לא רק קריאה להעריך מה נאמר – אלא גם איך. השפה שאנחנו בוחרים בה כבעלי עסקים, כמרצים, כיועצים או כמובילי דעה – מעצבת את האמון שאנחנו מקבלים, את הדיאלוג שאנחנו יוצרים, ואת הדרך שבה הרעיונות שלנו מתקבלים.
איך אתם מרגישים כלפי השפה שבה משתמשים מומחים ציבוריים?
האם ביקורת בוטה מבהירה עמדה – או חוסמת הקשבה?
והאם אנחנו, כבעלי עסקים, מקפידים לשמור על סגנון ענייני גם כשאנחנו כועסים, מתוסכלים או נחרצים?
מוזמנים לשתף מחשבות, חוויות ועמדות.
תייגו קולגה או בעל עסק שאתם מעריכים על סגנון תקשורת ענייני ומכבד, ושתפו את הפוסט עם מי שחושב ששפה יוצרת מציאות – גם בעולם הכלכלה.