עידן עופר צילום: Bloomberg
שכר גבוה, שווי נמוך ושאלות כואבות למשקיעים – סיפור שמעלה סימני שאלה על ממשל תאגידי, אחריות ציבורית ואמון בשוק ההון הישראלי
מערכת ישראל עסקים
החברה לישראל, אחת מחברות ההחזקה המרכזיות במשק, מציגה תמונה עסקית מטרידה במיוחד: מניה שנסחרת בדיסקאונט עמוק של 34% מהשווי הנכסי הנקי שלה, ובמקביל, עלות שכר גבוהה לבכיריה, בסכום מצטבר של כ־21 מיליון שקלים בשנתיים בלבד. הנכס העיקרי של החברה הוא ההחזקה בשליטה על ICL, אך נראה כי למרות שווי הנכסים, שוק ההון מאותת חוסר אמון מהותי.
הפער החד בין השווי "האמיתי" של החברה – כלומר, סכום שווי השוק של החזקותיה – לבין השווי שבו היא נסחרת בפועל, מעיד על מה שמכונה בעולם ההשקעות "דיסקאונט של אי-אמון". המשקיעים, כך נדמה, אינם מאמינים שהחברה תדע לייצר ערך עבורם מהנכסים שהיא מחזיקה. ובעוד שווי המניה מדשדש ומדגים את החשש, ההנהלה ממשיכה ליהנות ממדיניות תגמול נדיבה במיוחד – כזו שמעלה תהיות על איזון האינטרסים בין מנהלים לבעלי מניות.
האם מדובר במדיניות עסקית לקויה או בשיקוף של בעיה עמוקה יותר במבנה חברות ההחזקה בישראל? ככל שמביטים לעומק, מגלים שמדובר במנגנון מוכר – חברות החזקה שמחזיקות בנכסים אמיתיים, אך בגלל עלויות תפעול כבדות, ריכוזיות, שכר הנהלה גבוה והיעדר השקיפות, נסחרות במחיר שמרמז על חוסר ביטחון.
הבעיה היא שזה לא עניין טכני בלבד. הדיסקאונט עלול לפגוע לא רק במשקיעים אלא גם ביכולת של החברה לגייס הון, לבצע השקעות חדשות או לפעול בשווקים בינלאומיים מתוך אמון. משקיעים מוסדיים ופרטיים כאחד שואלים את עצמם – האם שכר הבכירים מוצדק לאור ביצועי החברה? האם יש כאן מדיניות תגמול שמתעלמת מהציבור שמממן אותה בפועל?
סיפור החברה לישראל הוא הרבה מעבר לחברה אחת. הוא משקף תופעה רחבה: כשחברות ציבוריות מאבדות את הקשר הישיר בין ערך לביצועים, כשתגמול הנהלה הופך לבלתי תלוי בהצלחת המניה, וכשהפערים התפיסתיים מול השוק גדלים – נוצר ואקום של אמון. ואותו ואקום, כפי שהמציאות מוכיחה שוב ושוב, ממלאים ספקנות, ירידת ערך ועזיבת משקיעים איכותיים.
המסר לבעלי עסקים וליזמים ברור: כל החלטה בנוגע לשכר, בונוסים וניהול כספים ציבוריים צריכה להיבחן לא רק לפי חוקי הרגולציה, אלא גם לפי רמת האמון שהיא מייצרת או שוחקת בשוק. בעולם בו המידע פתוח, והמשקיעים נעשים חכמים וזהירים יותר – לא ניתן עוד להפריד בין ממשל תאגידי לאסטרטגיית שוק.
מה דעתכם על מדיניות התגמול של בכירים בחברות ציבוריות בישראל?
האם הייתם משקיעים בחברה שמנוהלת בצורה שנתפסת כמנותקת מביצועי השוק?
איך לדעתכם אפשר לגשר על הפער בין הנהלות לבין המשקיעים?
אם אתם מכירים בעלי עסקים או משקיעים שמתמודדים עם דילמות דומות – שתפו אותם בפוסט הזה. אולי זה הזמן לפתוח דיון כן ואמיץ על אמון, שקיפות והחזרת הערך האמיתי לשוק ההון הישראלי.