זירת פגיעת הטיל האיראני בבת ים, הבוקר צילום: מוטי מילרוד
גם אם הבית נעלם – הבנק עדיין כאן, עם דרישות ההחזר.
מערכת ישראל עסקים
בישראל של 2025, לא רק שהעורף הוא חזית – אלא שגם החזית הפיננסית נותרת קשיחה להכאיב. בעלי בתים שנהרסו מטילים נאלצים להתמודד עם אבסורד משפטי־כלכלי: החובה להמשיך לשלם את המשכנתא – גם כשהנכס הפיזי פשוט לא קיים עוד. הלכה למעשה, מדובר באחת מנקודות הכשל העמוקות של המערכת הפיננסית: אין ביטול אוטומטי של חוב מול הרס טוטאלי, אלא רק דחייה זמנית של התשלום. נכון להיום, מדובר בשלושה חודשים בלבד – ללא פתרון מערכתי רחב יותר.
אבל האם זו גזירה משמים?
בעלי עסקים וחברות נדל”ן שואלים, ובצדק: אם המדינה מכירה באירוע כפעולת איבה, מדוע אין מנגנון מוסדר בין המדינה, חברות הביטוח והבנקים – שמטפל במקרים האלו בצורה הוגנת, מתואמת ומרחיבת לב? בשטח, רבים פונים לקרנות פיצויים, חלקם מתמודדים מול חברת הביטוח, אבל רובם – נשארים לבד מול הבנק.
מה כן ניתן לעשות?
לבדוק אם הביטוח מכסה גם את יתרת המשכנתא במקרה של נזק טוטאלי
לבחון אפשרות לדחייה נוספת מול הבנק בליווי יועץ מוסמך
לפנות ליועץ משפטי ולברר האם ניתן להפעיל סעיפים של פטור או פיצוי מול המדינה
להצטרף לפורומים מקצועיים שבהם בעלי ניסיון משתפים מקרים דומים, פתרונות וחיבורים לגורמים רלוונטיים
המציאות הזו דורשת חשיבה חדשה – גם מצד הגופים הפיננסיים. ייתכן שהגיע הזמן להסכמות לאומיות שישלבו אחריות חברתית, ביטוחית ופיננסית למען אזרחים שאיבדו הכל – כולל את יכולת ההחזר.
עיקרי הדברים:
•מי שנפגע ישירות – נשאר עם חוב.
•מערכת ההחזר פועלת כרגיל, אלא אם יזמתם דחייה זמנית.
•אין מנגנון ביטול אוטומטי – ויש לפעול בצורה יזומה.
•ביטוח הדירה והפנייה למדינה הם שני ערוצים נפרדים – וקריטיים.
מה אתם חושבים על ההתנהלות הזו?
האם נתקלתם במקרה שבו המשכנתא הפכה לנטל בלתי סביר אחרי נזק ישיר?
איך הייתם מציעים לבנות מודל שיאזן בין אחריות כלכלית להוגנות אנושית?
שתפו אותנו – או שתפו את הפוסט עם אדם שאולי מתמודד עם מציאות כזו עכשיו.
יחד נוכל להשפיע על השיח – ואולי גם על המדיניות.