מטה חברת כרטיסי האשראי ישראכרט בבני ברק (צילום: אוראל כהן)
מה מסתתר מאחורי ההתפטרות של המשנה למנכ”ל ישראכרט בעקבות פגישות עם קבוצת דלק?
מערכת ישראל עסקים
התפטרותה של יפית גריאני, המשנה למנכ”ל ישראכרט, חושפת את אחת הזירות הרגישות ביותר בעולם התאגידי: קו התפר הדק שבין המותר לאסור, בין אחריות ניהולית לשיקול דעת אישי, ובין נאמנות לארגון לבין יוזמה אישית. הפגישות שקיימה גריאני עם ראשי קבוצת דלק – ללא אישור וללא דיווח – אמנם לא עברו את הסף הפלילי לפי הודעת החברה, אך הובילו לסיום דרכה, דווקא על רקע משמעתי־ארגוני.
המקרה התרחש לאחר החתימה על הסכם ההשקעה עם קבוצת דלק, אך עוד בטרם התקבל היתר שליטה רשמי מבנק ישראל. בנסיבות כאלה, כל פעולה בלתי מתואמת מצד בכירים – גם אם נעשתה בתום לב – עלולה להיחשב למהלך בעייתי מבחינת ממשל תאגידי, ניהול סיכונים ותיאום רגולטורי.
מבחינה עסקית, מדובר בתמרור אזהרה ברור לבכירים ולחברות כאחד: בעידן שבו הרגולציה הדקה והביקורת הציבורית חדה כתער, לא מספיק לפעול לפי החוק – יש גם לעמוד בסטנדרטים של שקיפות, אתיקה, וניהול תקין של ממשקי שליטה והשפעה.
מבחינה פרקטית, ארגונים צריכים לוודא שיש להם כללים ברורים להתנהלות של מנהלים מול גורמים חיצוניים, במיוחד במצבים רגישים כמו מיזוגים, רכישות או קבלת שליטה. גריאני, אולי מתוך רצון לקדם את ההתקשרות, פעלה בצורה שנראתה יזמית – אך נבלמה על ידי מנגנוני הפיקוח הפנימיים של החברה.
דוגמה קרובה מהעבר: ב־2021 פרשה בכירה בבנק גדול לאחר שהשתתפה בפגישה עם גוף ביטוחי שהיה בעיצומו של הליך רישוי, גם כן ללא תיאום. המסר חזר שוב – יוזמה היא חשובה, אבל בשוק מפוקח, היא חייבת להיעשות תוך שמירה קפדנית על פרוטוקול.
למנהלים: זה הזמן לרענן נהלי פיקוח, דיווחים, והרשאות מול בעלי עניין.
לחברות: זה הרגע לוודא שמערכות האמון הפנימיות שלכם לא רק כתובות – אלא גם מופעלות ומובנות.
האירוע בישראכרט מדגיש: גם כשהכול חוקי – זה לא בהכרח תקין.
מה דעתכם על התנהלות החברה במקרה זה?
האם לדעתכם הסנקציה הייתה מוצדקת או שמדובר בצעד דרמטי מדי?
האם בארגון שלכם יש מדיניות ברורה לפגישות עם שותפים פוטנציאליים?
נשמח לשמוע תובנות, לקחים או חוויות דומות מהשטח – שתפו או תייגו קולגה מתחום הממשל התאגידי.