קריית הממשלה בירושלים(צילום: חזקי מוזס - עין הנץ/ויקיפדיה)
הפרויקט הלאומי שאמור היה לשנות את פני השירות הציבורי בישראל – נתקע בבטון. שפיר הנדסה תשלם קנס כבד בעקבות אי־עמידה ביעדים בפרויקט “ג’נרי 3”, ושוב עולה השאלה: האם חברות ביצוע בישראל מוכנות באמת למשימות בקנה מידה מדינתי?
מערכת ישראל עסקים
פרויקט קריית הממשלה “ג’נרי 3”, מהיוזמות הגדולות והמורכבות של המדינה בשנים האחרונות, לא יעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו – ויגרור קנס כבד של 25 מיליון שקל לחברת שפיר הנדסה, הזוכה במכרז. עלות הפרויקט מוערכת בכ־1.5 מיליארד שקל, והוא אמור היה להסתיים באוגוסט 2027. כעת מסתמן כי הדחייה צפויה להיות משמעותית יותר, מה שמעמיד את משרד האוצר במצב של חוסר שביעות רצון מובהק.
במשרד האוצר מכנים את המצב “כשל ניהולי”, ומפנים אצבע מאשימה אל התנהלות שפיר, שלא הצליחה לעמוד באבני הדרך שהתחייבה להן. מנגד, בחברה טוענים כי המצב הביטחוני, ובפרט הגיוס הממושך של אנשי מפתח למילואים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, יצרו שיבוש מהותי בלוחות הזמנים. לטענתם, העיכוב נובע מנסיבות חיצוניות בלתי צפויות, ולא מאי־כשירות ניהולית.
הפרויקט נועד לרכז מבני משרדים ממשלתיים במתחם מודרני ויעיל, שישפר את השירות לאזרח, יפחית עלויות תפעול ויעודד חדשנות במגזר הציבורי. עיכוב כזה אינו רק כישלון טכני – הוא פוגע באמון הציבור, גורם לבזבוז כספי ציבור, ומשליך על פרויקטים לאומיים עתידיים.
השאלה האמיתית היא לא רק מי אשם, אלא מה נדרש כדי למנוע את העיכוב הבא. האם מכרזים כאלה צריכים לכלול מנגנוני בקרה מחמירים יותר? האם יש לדרוש מחברות מציעות להוכיח רמת מוכנות ניהולית גבוהה יותר? והאם ראוי לייצר גמישות תפעולית בעתות חירום?
הלקח למשק כולו ברור: בפרויקטים בהיקף כזה, לא מספיק להיות החברה הזולה ביותר – צריך להיות גם הגוף שמסוגל להתמודד עם מורכבויות, לנהל אי־ודאות, ולספק תוצאה בזמן אמת.
כיצד ניתן לשפר את אמינות ביצוע הפרויקטים הלאומיים בישראל?
האם לדעתכם הקנס משרת את הציבור או רק מהווה “סימון וי” בירוקרטי?
האם יש דרך להבטיח שפרויקטים עתידיים לא ייפגעו מגיוסים, מלחמות או משברים?
שתפו את מחשבותיכם.
ותייגו מישהו שעסק פעם בפרויקט ציבורי – ויודע בדיוק איך זה נראה מבפנים.
אולי ממנו נשמע את הסיפור האמיתי מאחורי המכרזים הגדולים.