FREEPIK
הם חזרו מחורבן עם רעב בלב וכעס שלא משתתק – והפכו אותו למנוע של הזדמנויות הייטק מקומיות עם רוח לחימה
מערכת ישראל עסקים
בימים בהם המילים “עוטף עזה” מתקשרות בביטחון ובמציאות עדינה, צומחת כאן תקומה טכנולוגית מדהימה. יזמים צעירים, שחזרו שטופי התלהבות וכאב – הכניסו את היצרנות הישראלית גז לעבודה ובנו יחד סטארט־אפים שמאתגרים את כללי המשחק ומשנים את התדמית של האזור.
הם לא חיכו לתמיכה מוסדית – אלא לקחו יוזמה. הקימו אקו־סיסטם חזק של שיתופי פעולה עם אוניברסיטה מקומית, ניתקו את תלות האזורית ועבדו לערער על סטיגמות. במקום ללמוד על שיקום פסיבי – הם הקימו תוכניות הכשרה בטכנולוגיות AI ואוטומציה, הביאו מומחים מרחבי הארץ, ויצרו חממה עם מסלול מסודר שאפילו המשקיעים לא ידעו מראש איך להכניס אליו את השפיץ שלהם.
הדברים לא באים במקרה:
ההשקעה בשיחזור תשתיות, ייעול חקלאי בטכנולוגיה, פיתוח אפליקציות קהילתיות שמתמודדות עם מצבי חירום – כל אלה הפכו קרקע פורייה לצמיחה.
הצוותים מכוונים מיד לייצוא – עם פתרונות שנשענים על המציאות המקומית וקוראים לחדשנות תשתיתית אמיתית.
עוד יותר חשוב – הצעירים המקומיים הבינו שהם לא צריכים לצאת למסלול הרגיל – הם יכולים לבנות כאן בקרקע שלהם, לשמור על הקשר לקהילה ולתרום לשני הצדדים – גם לעוטף, גם לכלכלה – וגם לקריירה שלהם.
מה אפשר ללמוד מכל זה?
• שמקום לא טוב לפעמים נותן את הדחיפה הכי חזקה לשינוי.
• שהחלומות אינם בלעדיים לעיר גדולה, אלא גם יחדים בכפרים ובמועצות.
• ושקהילה שחיה איתך ביום־יום – יכולה להפוך לשותפה עסקית.
הם חזרו רעבים, והכשירו את עומק הכעס שלהם כמנוע ליצירה. עכשיו הם מוכנים לקחת את הטכנולוגיה – ולוותר על תפיסת הפחד כמגבלה.
האם גם בעסק שלכם יש אמירה שמולידה חדשנות בעקבות אתגר אישי או קהילתי?
איך אפשר לתמוך ביזמים שחזרו להתמודד בתוך הארץ?
איזה אימפקט יכול לצאת מיזמים אזוריים לבשורת אמת?
נשמח לשמוע בתגובות – וגם לראות את הסיפורים שלכם.
אם אתם מכירים מישהו מהאזור שעושה שינוי – שתפו אותו כאן, תייגו אותו והעירו ביחד את האפשרויות.