Photo by Andres Siimon on Unsplash
כשאנחנו מדברים על בינה מלאכותית, אנחנו נוטים לחשוב על אלגוריתמים, דאטה ושבבים – אבל בפועל, השפה, האינטראקציה והאופן שבו היא מתקבלת על ידי בני אדם מעניקים לה לעיתים גוון “נשי”.
מערכת ישראל עסקים
חוקרים ואנשי עיצוב חוויית משתמש מצביעים על כמה נקודות ייחודיות. ראשית, רוב עוזרי ה־AI בעולם – ממערכות ניווט ועד צ’אטבוטים – מגיעים כברירת מחדל עם קול נשי. זה לא מקרי: מחקרים בפסיכולוגיה ובתקשורת מראים שאנשים נוטים לתפוס קול נשי כמרגיע, סבלני ונגיש יותר. כך נבנה “פרסונה” שנחשבת אמפתית, גם אם מדובר בקוד קר.
שנית, רבות מהאיכויות שמיוחסות לבינה מלאכותית – יכולת הכלה של כמויות עצומות של מידע, מענה מהיר ויעיל, ושילוב של הקשבה עם פתרון בעיות – מתיישבות עם סטריאוטיפים מגדריים מסורתיים של “נשיות”. בעולם שבו חוויית המשתמש חשובה לא פחות מהטכנולוגיה, דימוי זה תורם לאופן שבו הציבור מקבל את הכלים החדשים.
אבל כאן גם טמון אתגר: ההאנשה של AI כ”נשית” עלולה לשמר תפיסות מגדריות מצמצמות. אם הבינה היא תמיד “מזכירה דיגיטלית” או “עוזרת אישית”, אנחנו עלולים להחמיץ את ההזדמנות לדמיין אותה כשותפה אסטרטגית, מנהיגה טכנולוגית או אפילו “מהנדסת־על”.
דווקא משום כך, מתרחבת מגמה חדשה: פיתוח פרסונות מגוונות ל־AI – לא רק נשיות, אלא גם ניטרליות או מותאמות אישית – כדי לשבור את הקשר האוטומטי בין טכנולוגיה לתפקיד מגדרי.
בסופו של דבר, “הנשיות” של הבינה אינה עובדה טכנולוגית אלא בחירה תרבותית ועיצובית. השאלה האמיתית היא לא איזה קול יש ל־AI, אלא איזה קול אנחנו רוצים לתת לו כחברה.
מה דעתכם –
האם הבחירה לייחס לבינה מלאכותית אופי “נשי” משרתת אותנו כחוויית משתמש, או שהיא מחזקת דפוסים מגדריים ישנים?
ואיך הייתם רוצים שייראו העוזרים הדיגיטליים של הדור הבא – ניטרליים, מותאמים אישית או בעלי זהות מובחנת?
נשמח לשמוע את מחשבותיכם ולפתוח דיון על התרבות שמעצבת את הבינה המלאכותית לא פחות מהקוד שמניע אותה.