Photo by Endri Killo on Unsplash
מקדילאק של שנות החמישים למוסטנג החשמלית של ימינו – מה קרה לתעשייה שהובילה את העולם, ולמה דווקא עכשיו האמריקאים חוזרים לרועם של מנועי V8?
מערכת ישראל עסקים
במשך עשרות שנים, רכב אמריקאי היה הרבה יותר ממכונית – הוא היה הצהרה. קדילאק, לינקולן, שברולט, ביואיק, פונטיאק – מותגים שהעבירו מסר של עוצמה, נוחות, נוכחות וביטחון. גם בישראל, מי שנסע ברכב אמריקאי נחשב לאיש של הצלחות, לעיתים גם לקונסול או למנכ”ל.
אבל משהו השתנה.
היפנים – ובהמשך גם הקוריאנים והאירופאים – זיהו את הפערים: הם הציעו רכבים קטנים יותר, חסכוניים יותר, אמינים הרבה יותר. הלקוחות הבינו שהם לא צריכים להיכנס לתחנת דלק כל יומיים או להחזיק מוסך פרטי כדי ליהנות מרכב פרטי. והאמריקאים? נרדמו בשמירה.
משבר הנפט של שנות השבעים, רגולציה סביבתית, והתחזקות של שחקנים זרים הפכו את הרכב האמריקאי לסמל של העבר – לא של העתיד. תעשיית הרכב האמריקאית חטפה מכה אנושה, פיטורים המוניים, קווי ייצור שקרסו – ורכב אמריקאי הפך, במקומות רבים, לבדיחה על גלגלים.
ועדיין – לא הכול אבוד.
העשור האחרון הביא איתו תחייה אמריקאית מסוג אחר:
חברות כמו Ford, GM ו-Dodge מצאו דרך לחזור ללב השוק דרך נוסטלגיה, עיצוב אייקוני, ומענה לקהל שמאס בכל מה שהוא “נכון פוליטית”. השוק האמריקאי התפצל – מצד אחד הרכבים החשמליים של טסלה, ומצד שני – קאמבק אדיר למנועי V8, רכבי שרירים, משאיות ענקיות ודגמים שהפכו לאייקונים תרבותיים.
איך זה ייתכן?
כי באמריקה, רכב הוא לא רק אמצעי תחבורה – הוא זהות.
בזמן שאירופה מטילה מגבלות זיהום ומחייבת מעבר לרכבים חשמליים, בארה”ב רבים רואים בכך פגיעה בחופש האישי. הפוליטיקה מתחברת לטכנולוגיה: חשמל זה ליברלי, V8 זה שמרני.
ובין לבין – מצטיירת תמונה מעניינת:
– טסלה ממשיכה לשבור שיאים
– פורד מציעה את המוסטנג גם בגרסה חשמלית וגם בגרסת GT רועמת
– GM מפתחת במקביל רכבי Hummer חשמליים לצד טרנזיטים עם מנועים מסורתיים
– ודגמים אייקוניים כמו Dodge Challenger או Jeep Grand Cherokee חוזרים לקדמת הבמה עם עיצוב מעודכן ונוכחות בלתי מתפשרת
והישראלים?
גם כאן נרשמת תחייה מסוימת. שוק רכבי היוקרה, האספנות והיבוא האישי מגלה מחדש את הקסם האמריקאי. לא בגלל החיסכון – אלא בגלל ההרגשה.
ולמרות זאת, המספרים לא משקרים – תעשיית הרכב האמריקאית עדיין בפיגור טכנולוגי ביחס לסינים ולאירופאים. אמינות, מערכות בטיחות, חיישנים חכמים, אוטונומיה – זה עדיין לא החזית של דטרויט.
אבל יש להם עיצוב, רגש, ונוכחות – ולפעמים, זה מספיק כדי לגעת באנשים.
מה הלאה?
האמריקאים ייאלצו לבחור: האם הם הולכים עד הסוף עם חשמל, או ממשיכים לפצל קהלים?
האם תהיה קונסולידציה בין מותגים מסורתיים למותגים טכנולוגיים?
והאם תעשייה שנולדה כדי להוביל – תסכים רק לשרוד?
ומה אתם חושבים?
האם רכב אמריקאי הוא עדיין סמל סטטוס, או שזו נוסטלגיה בלבד?
האם הייתם שוקלים לקנות היום שברולט או פורד, או שהטויוטה והסקודה מנצחות את הלב?
איך תיראה לדעתכם תעשיית הרכב האמריקאית ב־2030?
שתפו אותנו. תייגו חובב רכב מושבע.
והצטרפו לשיח שכולו מנוע, עיצוב ותודעה.
כי גם אם אמריקה כבר לא מייצרת את הרכב הכי חכם – היא עדיין יודעת איך לגרום לו להרגיש הכי חי.