בניית ממ"דים(צילום: עמית שעל)
כשהביורוקרטיה מתארכת יותר מהדרך למרחב המוגן – התוצאה מסוכנת, יקרה ומייאשת
מערכת ישראל עסקים
הבטיחו “מסלול מהיר” לבניית ממ”דים. התחייבו להקלות באישורים, להאיץ את התהליך, לאפשר הגנה בסיסית לכל בית. אבל בשטח, התמונה שונה לגמרי: מתוך אלפי בקשות, רק 76 אישורים לבניית ממ”דים בבניינים משותפים התקבלו מאז תחילת היוזמה. משפחות רבות נותרות חשופות – לא בגלל מחסור בכוונות, אלא בגלל עומס רגולציה, עלויות מופקעות ותקנים לא מעודכנים.
טליה חיים, אם לשניים מבאר שבע, ניסתה להגיש בקשה לממ”ד כבר באוקטובר. עד היום, היא לא קיבלה אפילו תשובה ברורה. בינתיים – כל אזעקה היא שוב דילוג לרכב, שוב לינה אצל ההורים, שוב פחד. “מה שקורה כאן זו בושה”, היא אומרת. “במקום לעזור – מסבכים. אין מישהו אחד שמחזיק את זה באמת”.
והיא לא לבד. הרשויות המקומיות טוענות לחוסר כוח אדם. המהנדסים מתריעים על תקנים סותרים. המדינה מבטיחה תקציבים – אבל בפועל, הביורוקרטיה חונקת כל תהליך. בעלי מקצוע מדווחים על המתנה של חודשים לשלב תכנון, ואישור שמחייב מסלול מול ועדות שונות, אגרות יקרות ולעיתים גם עמידה בדרישות שאינן רלוונטיות לדירת מגורים רגילה.
בעלי דירות שמבקשים להגן על משפחתם מוצאים את עצמם נגררים להליך סיזיפי, שכולל לעיתים גם עימותים עם השכנים, קשיים במימון, ואי ודאות מוחלטת. עבור עסקים קטנים שפועלים מהבית – מדובר בסיכון כפול: גם אובדן הכנסה בשעת חירום, וגם חוסר ביטחון אישי.
בשוק הבנייה, המצב חמור לא פחות: קבלנים נמנעים מלקחת פרויקטים לבניית ממ”דים בגלל רווחיות נמוכה, סיכון רגולטורי גבוה ואי ודאות תקציבית. התוצאה: גם מי שיכול להרשות לעצמו, לא בהכרח מצליח לבנות.
המסר ברור: בלי שינוי רגולטורי עמוק – לא יהיה שינוי אמיתי. מה שדרוש הוא לא רק תקציב, אלא תיאום מערכתי, קיצור הליכים, מסלול ירוק אמיתי, ואחריות לאומית שמבינה שממ”ד הוא לא מותרות – אלא חלק מהתשתית הבסיסית של חיים בישראל.
האם נתקלתם בקשיים בקידום בקשה לבניית ממ”ד?
האם לדעתכם המדינה צריכה להקים רשות ייעודית שתרכז את התחום ותפעל מול האזרחים?
מה הייתם משנים בתהליך – ומה יכול לגרום לכם להרגיש שהמשפחה שלכם באמת מוגנת?
שתפו את הסיפור שלכם או תייגו מישהו שמתמודד עם הסחבת הבירוקרטית – כי הגיע הזמן להפוך את המיגון לנגיש באמת.