freepik
דו"ח חדש חושף את רשימת הענפים עם השכר הנמוך ביותר בישראל. ההפתעות מדאיגות: מאות אלפי עובדים שמניעים את הכלכלה המקומית מקבלים משכורת שבקושי מכסה שכירות. האם השוק מוכן להתפכחות – או שמדובר במלכודת ארוכת טווח?
מערכת ישראל עסקים
בזמן שהשיח הציבורי בישראל סובב סביב יוקר המחיה, עליית מחירי הדירות והלחצים הכלכליים – מתגלה שוב פער מטריד בין שכר לבין המציאות. על פי נתוני הלמ"ס, שלושת הענפים עם השכר החודשי הנמוך ביותר הם שירותי אירוח ואוכל (6,295 שקלים), שירותים אחרים (6,887 שקלים), ואמנות, בידור ופנאי (7,869 שקלים). שלושה עולמות שונים, עם מכנה משותף אחד: עובדים חיוניים, שבלעדיהם הכלכלה לא תנוע – אבל הם עצמם כמעט שלא מצליחים לזוז קדימה.
ענף המלונאות והמסעדנות, למשל, הוא אחד מהמנועים המרכזיים של תיירות, פנאי ותעסוקה צעירה. ועדיין, מדובר בתחום שבו עובדים נדרשים לעבודה פיזית אינטנסיבית, לעיתים בשעות לא שגרתיות – עבור שכר שלא מאפשר קיום בכבוד. לא מדובר רק במלצרים או מנקים: גם מנהלי משמרת, טבחים מנוסים ועובדי קבלה משתכרים שכר שנמוך משמעותית מהממוצע במשק.
שירותים אחרים – קטגוריה רחבה שכוללת בין היתר שירותי ניקיון, שמירה, תמיכה טכנית ותחזוקה – מתאפיינים אף הם באי יציבות תעסוקתית, תחלופה גבוהה ועובדים שקופים. למרות שהם אלה שמחזיקים את המבנים, הארגונים והמוסדות פועלים – הם עצמם מוצאים את עצמם לעיתים רחוקות במרכז השיח הכלכלי.
גם ענף האמנות, הבידור והפנאי, שמספק השראה, זהות תרבותית ובידור למיליונים, משלם מחיר גבוה על היעדר ביטחון כלכלי. יוצרים, שחקנים, מוזיקאים, מדריכי חוגים ואנשי במה חיים במציאות של פרילנסרים – עם הכנסה תנודתית, ביטוח לא יציב ואופק כלכלי מטושטש.
הבעיה אינה רק בגובה השכר – אלא גם בתחושת התקיעות. רוב העובדים בענפים אלה לא זוכים להזדמנויות ממשיות להתקדם או לפתח קריירה יציבה, מה שמייצר מעגל של תסכול, שחיקה וחוסר מיצוי אישי ומקצועי. עבור בעלי עסקים שמנהלים ארגונים בתחומים אלו, מדובר באתגר מתמשך: איך לשמר עובדים איכותיים, כשהתמריץ הכלכלי כמעט ולא קיים?
התשובה לכך לא פשוטה, אך דורשת חשיבה מחודשת:
האם אפשר ליצור מודלים עסקיים שמפנים יותר הכנסה לשכר העובדים, גם על חשבון רווחיות בטווח הקצר?
האם ניתן לשלב טכנולוגיות שיאפשרו למעסיקים להקטין עלויות אחרות, מבלי לקצץ בשכר?
האם המדינה צריכה להתערב בצורה ישירה יותר – בין אם בהטבות מס למעסיקים שמעלים שכר, ובין אם בסבסוד הכשרות מקצועיות שיאפשרו לעובדים לעבור לענפים רווחיים יותר?
הכלכלה הישראלית ב־2025 כבר לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מ־ מאות אלפי עובדים שמרוויחים פחות – אבל תורמים יותר ממה שנראה לעין. השאלה היא האם נהיה אמיצים מספיק להכיר בכך – ולפעול.
האם אתה מעסיק עובדים בענפים המופיעים ברשימה?
האם יצא לך להרגיש שהשכר בעסק שלך לא משקף את התרומה של האנשים שמרכיבים אותו?
איזה מודל תמרוץ היית בונה כדי להבטיח שמי שעובד – גם יוכל להתקיים בכבוד?
שתפו את הפוסט עם קולגה מתחום המלונאות, האמנות או שירותי התחזוקה – ושאלו אותו מה באמת אפשר לשנות כדי להרים את הרף. לפעמים די בשיחה אחת כדי להצית מהלך עסקי חדש.