שרונאס יאסיקביצ'יוס, וסיליה מיציץ'. צילום: אלן שיבר, Getty Images
הכוכבים שלא רק שיחקו בישראל – הם עשו היסטוריה עוד לפני שעלו לפרקט המקומי
מערכת ישראל עסקים
הגעתו הסנסציונית של וסיליה מיצ’יץ’ להפועל תל אביב מטלטלת לא רק את מפת היורוליג, אלא גם את דירוגי כל הזמנים של שחקני־על שנחתו כאן בליגת העל. מיצ’יץ’, אלוף יורוליג פעמיים, MVP בפיינל פור, שחקן NBA לשעבר, נחשב לאחד הרכזים הדומיננטיים ביותר שצמחו באירופה בעשור האחרון. וזה מחייב אותנו לעצור רגע – ולעדכן את רשימת חמשת הגדולים שנחתו כאן אי פעם, עם או בלי דרכון זר.
הנה הרשימה המלאה – לא על פי אהדה, אלא על פי הישגים מוכחים, לפני ואחרי שנחתו:
1. וסיליה מיצ’יץ’
הסרבי בן ה־30 מגיע בשיא הקריירה, אחרי קמפיינים בלתי נשכחים באנאדולו אפס וקדנציה ב־NBA עם אוקלהומה. רכז עם IQ נדיר, קליעה מדויקת ויכולת להוביל קבוצה – לא רק מקצועית, אלא גם תודעתית. הגעתו להפועל תל אביב היא לא פחות מהצהרת כוונות.
2. שארונאס יאסיקביצ’יוס
אולי המאמן המבטיח ביותר כיום ביורוליג, אבל לפני כן – אחד הרכזים הכי אלגנטיים וחכמים באירופה. שיחק במכבי תל אביב בעונת 2003–2005, זכה ביורוליג, והפך לסמל של עידן הזוהר הצהוב. שחקן שהביא איתו תרבות, כריזמה ויכולת לשנות משחק.
3. אנתוני פארקר
כוכב NBA לשעבר שהפך לאגדה במכבי תל אביב. הוביל את הקבוצה לשלוש זכיות ביורוליג, שיחק ברמות הגבוהות ביותר בעולם, והוכיח שאפשר להפוך לשם נרדף למצוינות – גם מחוץ לארה”ב. פארקר היה סמל לשחקן אמריקאי שמגיע לכאן ולא רק מתארח – אלא הופך לשלנו.
4. אמארה סטודמאייר
אולסטאר NBA שבחר במפתיע להצטרף להפועל ירושלים, ואז גם למכבי תל אביב. הביא איתו פיזיות ברמה של ליגה אחרת, מחויבות לקהילה היהודית, ולבסוף גם גיור. מעבר לפן המקצועי – הפך לגשר תרבותי.
5. טייריס רייס
אמנם לא הגיע עם הרזומה של הקודמים, אבל עשה את הבלתי יאומן עם מכבי תל אביב בעונת 2014 – והפך לאחת מהאגדות הכי לא צפויות של הכדורסל האירופי. גמר יורוליג בלתי נשכח, תצוגות קליעה שלא יישכחו, והשפעה מיידית שהשאירה חותם.
האם הסדר הזה סופי? כמובן שלא. אבל אם נמדוד את העבר של כל שחקן, הרזומה שהביא איתו וההשפעה על התרבות המקומית – מיצ’יץ’ כרגע ניצב מעל כולם, כי בניגוד לרבים, הוא לא בא “להזדקן” בישראל – הוא בא לשנות את המשחק.
מה כדאי לזכור
שחקנים מהסוג הזה לא רק מעלים את רמת הליגה – הם משנים תודעה. מיצ’יץ’ מסמן את ישראל כיעד לגיטימי עבור כוכבים בקנה מידה עולמי, ולוקח את הפועל תל אביב, וגם את הכדורסל המקומי כולו – רמה אחת למעלה.
מה דעתכם על הרשימה?
מי לדעתכם חסר כאן – או ממוקם גבוה מדי?
והאם לדעתכם מיצ’יץ’ ישפיע על הכדורסל הישראלי כמו שיאסיקביצ’יוס ופארקר עשו?
כתבו לנו, שתפו עם חבר שצפה בשידור הישיר מפיינל פור 2004, או שלחו הלאה – כי אם מישהו עוד חושב שכדורסל אירופי הוא “רמה שנייה”, הגיע הזמן שיראה מה באמת נוחת פה.