FREEPIK
מה המשמעות של פערי השכר והייצוג, והאם הגיע הזמן לרענן את סדרי העדיפויות?
מערכת ישראל עסקים
דו”ח חדש חושף כי המרוויחים הגדולים ביותר בחברות הממשלתיות מגיעים כמעט כולם מהתעשיות הביטחוניות, ובראשם סמנכ”ל בכיר ברפאל שנהנה מעלות שכר חודשית של כ־153 אלף שקל. מתוך מאה המשתכרים הבכירים, מרביתם המוחלטת מגיעים מענף זה – מה שמעיד על הביקוש הגבוה לכישרונות טכנולוגיים־הנדסיים ועל התחרות עם השוק הפרטי על אותם בעלי מקצוע.
לצד הנתונים הכלכליים, בולטת בעיה אחרת: בקרב 50 בעלי השכר הגבוה ביותר, רק ארבע נשים. הפער המגדרי הזה מחדד את האתגר בשילוב נשים בתפקידי ניהול בכירים במגזר הציבורי – במיוחד בתחומים טכנולוגיים וביטחוניים שבהם הדרישה למומחיות גבוהה.
המצב מעלה שאלות על סדרי העדיפויות בשכר במגזר הציבורי: האם נכון שהפערים בין עובדים רגילים לבכירים יהיו כה גבוהים? האם השקעת משאבים עצומה בשכר בכירים אכן מבטיחה את שימור הכישרונות – או שיכולה להיעשות בצורה מאוזנת יותר? ומנגד, האם בלעדי שכר תחרותי, המדינה תתקשה למשוך ולשמר את המוחות הטובים ביותר מול ההצעות מהשוק הפרטי?
מעבר לכך, הפער המגדרי מחייב דיון מעמיק – לא רק בשוויון הזדמנויות, אלא גם במסלולי הכשרה, מנטורינג ופתיחת דלתות לנשים בתחומי ליבה אסטרטגיים. ללא שינוי מערכתי, רשימות השיאנים בשנים הבאות צפויות להיראות דומה מאוד לזו של היום.
האם שכר גבוה במגזר הציבורי הוא כלי חיוני לשימור מצוינות – או חוסר איזון תקציבי?
איך ניתן לצמצם את הפער המגדרי בפסגת המגזר הציבורי?
ואילו מודלים מתאימים יותר לניהול תגמול בחברות ממשלתיות?
שתפו את הפוסט עם קולגות מעולמות הכלכלה והניהול הציבורי,
ותייגו מי שיכול להציע פתרונות חדשניים לשכר ולשוויון הזדמנויות במגזר הממשלתי.