הראל פרץ // צילום: יח"צ | Depositphotos
הראל פרץ מזהיר: אם המדינה לא תסיר את החסמים – ההתחדשות העירונית תאבד את המומנטום. לדבריו, מדובר לא רק בפתרון נדל”ני – אלא גם בהכרח ביטחוני, חברתי ולאומי.
מערכת ישראל עסקים
הראל פרץ, המנכ”ל החדש של ICR התחדשות עירונית – שבשליטת ישראל קנדה ו־ORC Land – נכנס לתפקידו עם מסר ברור: מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתייחס להתחדשות עירונית כעוד הליך תכנוני. מדובר בצורך קיומי.
“כשקידום פרויקט לוקח 7 שנים – זה לא סביר, לא כלכלי ולא מוסרי,” אומר פרץ. לדבריו, העיכובים ברשויות, עודף רגולציה, עומס ביורוקרטי והתנגדויות חסרות בסיס – פוגעים לא רק ביזמים, אלא באלפי משפחות שממשיכות לגור בבניינים מתפוררים, לא ממוגנים, לא מונגשים ולא בטוחים.
החזון של פרץ ל־ICR ברור: הכפלת הפעילות תוך שלוש שנים, עם דגש על ערים במרכז ובפריפריה כאחד. לא רק תל אביב וגבעתיים – אלא גם אשקלון, לוד, קריית ים ונתיבות.
אבל החזון הזה מותנה בדבר אחד: שיתוף פעולה אמיתי בין היזמים, הדיירים והרשויות.
“יזמות זה לא רק רווח – זו אחריות. כשאנחנו נכנסים לפרויקט, אנחנו לא באים רק לשדרג את הדירות – אלא לחזק את המרחב האזרחי כולו. זה כולל מבני ציבור, שטחים פתוחים, תחבורה, מיגון ותשתיות.”
לדבריו, ההתחדשות העירונית חייבת להפוך ממושג נדל”ני – למהלך לאומי. במיוחד לאור אתגרי הביטחון והמציאות המתוחה בדרום ובצפון: “אי אפשר להשאיר משפחות בבניינים שבקושי עומדים. זה לא רק תכנון – זה חוסן.”
לצד הקריאה לרשויות המקומיות ולממשלה להסיר חסמים ולהאיץ תהליכים, פרץ גם פונה לעולם היזמות:
יזמים חייבים להכניס סטנדרטים חדשים של שקיפות, תקשורת עם הדיירים, תכנון פרויקטים שלמים ולא רק בניינים בודדים.
הצלחת הפרויקט תלויה לא רק בכמה מהר יאושר – אלא בכמה טוב יבוצע, כמה דיירים ירגישו מוגנים, וכמה עיר תרוויח מהשינוי.
הגישה של פרץ מציבה את ICR כשחקנית מובילה באקוסיסטם של ההתחדשות – לא רק במונחי היתרים ומ”ר, אלא גם מבחינת ערכים, חוסן קהילתי ומקצועיות.
האם לדעתכם הרשויות באמת מוכנות לשינוי?
מה החסם הכי מתסכל לדעתכם בפרויקטים של פינוי־בינוי?
האם יזם שמתנהל בגובה העיניים עם הדיירים – באמת מצליח יותר?
שתפו אותנו מניסיון אישי, תייגו יזמים או דיירים שיכולים להוסיף מהשטח, והצטרפו לדיון על העתיד של הערים בישראל.
ההתחדשות העירונית היא לא מותרות – זו משימה לאומית.