משבר האצות השבית את מרבית מתקני ההתפלה בישראל, והמדינה נדרשה לשלם יותר כדי להפעיל מתקנים בתנאים חריגים ולשאת בסיכון לנזק. מאחורי משבר המים מסתתר שיעור שכל בעל עסק צריך להכיר: מערכת יעילה מאוד בשגרה יכולה להפוך ליקרה מאוד כשאין לה מספיק יתירות.
מערכת ישראל עסקים
רוב הזמן, גיבוי נראה כמו בזבוז כסף.
עוד ספק.
עוד מלאי.
עוד מערכת.
עוד קו תקשורת.
עוד יכולת שאולי בכלל לא נצטרך.
עד שמגיע היום שבו צריך אותה.
זה בדיוק הדיון שמתעורר עכשיו בעקבות האירוע החריג במתקני ההתפלה בישראל.
עכירות קשה במי הים, שנגרמה מסחף אצות, הביאה בשלב מסוים להשבתתם של חמישה מתוך ששת מתקני ההתפלה הגדולים בישראל.
אספקת מי השתייה לרוב משקי הבית נמשכה, בין היתר בזכות הגברת השאיבה ממקורות מים וקידוחים אחרים.
אבל החקלאות וגינון ציבורי כבר נפגעו מהמגבלות.
כדי להחזיר חלק ממתקני ההתפלה לפעילות למרות העכירות, המדינה החליטה לקחת על עצמה סיכון גדול יותר.
הפעלת המתקנים בתנאים כאלה עלולה לגרום נזק לממברנות ולמערכות הסינון.
לכן המדינה התחייבה לשאת בעלויות נזק אפשריות והעלתה את התשלום עבור המים המותפלים לכ־4 שקלים למ”ק.
בתנאים רגילים המחירים משתנים בין המתקנים ונעים בערך בין 1.5 ל־2.7 שקלים למ”ק.
כלומר:
כשהמערכת נכנסה למצב חריג — גם מחיר הביטחון עלה.
כל ששת מתקני ההתפלה הגדולים בישראל נמצאים כיום בבעלות פרטית.
אבל חשוב לדייק.
עצם הבעלות הפרטית אינה מוכיחה שההפרטה היא שגרמה למשבר.
האירוע הפיזי נגרם מתנאי ים חריגים.
והפעלת מתקן בתנאים שעלולים לגרום לו נזק אמיתי אכן יוצרת סיכון כלכלי שצריך להסדיר בין המדינה למפעילים.
השאלה המעניינת יותר היא אחרת:
כמה יתירות צריכה מדינה להחזיק כדי שלא תהיה תלויה כמעט לחלוטין במערכת אחת דווקא בשעת חירום?
זו אינה שאלה חדשה.
כבר בביקורת קודמת על משק ההתפלה עלו ליקויים בתכנון ארוך הטווח, בפיקוח ובהיערכות לסיכונים.
והאירוע הנוכחי הופך דיון שנראה תיאורטי לשאלה מאוד מוחשית.
וזה בדיוק המקום שבו הסיפור הופך רלוונטי לכל בעל עסק.
כי כמעט בכל עסק קיימת אותה התלבטות.
למה להחזיק שני ספקים אם אחד עובד מצוין?
למה לשמור מלאי נוסף?
למה לגבות את מאגר הלקוחות?
למה להחזיק ערוץ תקשורת נוסף אם כולם ב־WhatsApp?
למה להשקיע במערכת חלופית שאולי לעולם לא נשתמש בה?
התשובה היא שהעלות של גיבוי נמדדת ביום רגיל.
הערך שלו מתגלה ביום הלא רגיל.
עסק שתלוי בספק אחד, בעובד אחד, בלקוח אחד, בפלטפורמה אחת או במערכת מחשוב אחת יכול להיות יעיל מאוד.
עד שאותה חוליה מפסיקה לעבוד.
ואז החיסכון הקטן של אתמול יכול להפוך להוצאה גדולה של מחר.
יש לזה שם ניהולי פשוט:
יתירות.
Redundancy.
זו היכולת להמשיך לפעול גם כאשר רכיב מרכזי במערכת נופל.
והיא עולה כסף.
אבל לפעמים זו בדיוק הנקודה.
גיבוי אינו הוצאה שנועדה להרוויח ביום רגיל. הוא ביטוח נגד היום שבו שום דבר כבר לא רגיל.
עשו בדיקה אחת בעסק שלכם:
מהו הדבר היחיד שאם ייעלם מחר בבוקר — הפעילות שלכם תיעצר?
הספק המרכזי?
עובד מפתח?
מערכת המחשוב?
WhatsApp?
לקוח שמייצר חלק גדול מהמחזור?
חשבון בנק?
גישה למידע?
ואז שאלו את השאלה החשובה באמת:
כמה יעלה לבנות לו גיבוי היום — וכמה יעלה לעסק אם הוא ייעלם מחר?
משבר ההתפלה עוד ייבדק וצריך יהיה להפיק ממנו מסקנות.
אבל לבעלי עסקים הוא כבר מספק שיעור אחד ברור:
המערכת הזולה ביותר בשגרה אינה בהכרח המערכת הזולה ביותר במשבר.
איפה בעסק שלכם קיימת היום נקודת כשל אחת שאתם יודעים עליה — ועדיין לא בניתם לה חלופה?
הצטרפו לקהילת ישראל עסקים, מבית מועדון העסקים של ישראל — כדי להבין לא רק מה קורה, אלא מה זה אומר לעסק שלכם.
להצטרפות לקהילה:
https://chat.whatsapp.com/DaUQIEWijekGRci1Gx7TJw?s=sw&p=i&ilr=4&amv=1
1 Comment
I'm impressed, I need to say. Actually hardly ever do I encounter a blog that's both educative and entertaining, and let me inform you, you've gotten hit the nail on the head. Your thought is outstanding; the issue is one thing that not sufficient persons are talking intelligently about. I'm very comfortable that I stumbled across this in my search for one thing referring to this.