המטרו של גוש דן (תמונה באדיבות נת"ע)
פרויקט התשתיות הגדול בישראל יוצא לדרך, אבל לא כולם יוצאים מרוצים. כדי לאפשר את סלילת קו M2 של המטרו, עשרות דירות וחנויות ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב עומדות בפני הפקעה. נת"ע מציעה פיצוי של עד מיליון שקל מעל שווי הנכס, אך לא כולם מסכימים שהסכום מספיק. האם מדובר במהלך חיוני לקידום התחבורה הציבורית, או שפגיעה בבעלי הנכסים היא מחיר כבד מדי?
מערכת ישראל עסקים
המאבק בין פיתוח תשתיות לבין זכויות הקניין הפרטי מתחדש עם התקדמות פרויקט המטרו בגוש דן. בשנים האחרונות הוצגו תכניות שאפתניות ליצירת רשת תחבורה תת-קרקעית שתפתור את בעיות הגודש בישראל. כעת, החזון הופך למציאות, אבל הדרך לשם עוברת גם דרך הפקעות נכסים – חלקן במיקומים מרכזיים בעיר.
ההפקעה כוללת כ-100 דירות, חנויות ונכסים עסקיים לאורך רחוב המלך ג'ורג', אחד הרחובות הפעילים והיקרים בתל אביב. ההחלטה מעוררת דיון נוקב, במיוחד לאור גובה הפיצוי שמציעה נת"ע. מצד אחד, החברה טוענת שהיא מפצה את הדיירים מעל שווי השוק כדי למנוע פגיעה כלכלית. מצד שני, בעלי הדירות והעסקים חוששים שהסכום לא ישקף את הפוטנציאל הכלכלי העתידי של הנכסים, במיוחד לאור הביקוש הגובר למיקומים מרכזיים בעיר.
מעבר לשאלת הפיצוי, יש כאן גם סוגיה כלכלית רחבה יותר. בעלי עסקים שייאלצו להתפנות ימצאו עצמם מול מציאות לא פשוטה: חיפוש שטחים חלופיים במחירים גבוהים יותר, התאמות עסקיות, ולעיתים אפילו פגיעה ישירה בהכנסות. יזמים ומשקיעים מתמודדים עם אי-ודאות לגבי השפעת הפרויקט על ערך הנכסים שנותרו באזור, כאשר מצד אחד המטרו צפוי להעלות את הביקושים בטווח הארוך, ומצד שני – תקופת הבנייה תיצור הפרעה משמעותית.
נשאלת השאלה, האם היה ניתן למצוא פתרון הוגן יותר? במדינות רבות בעולם קיימים מנגנונים שמאפשרים פינוי תמורת שטחים חלופיים, שותפויות בין המדינה לבעלי הנכסים, או תמריצים כלכליים שיבטיחו המשכיות עסקית. האם ישראל צריכה לאמץ מודל דומה?
פרויקט המטרו הוא קריטי לעתידה של ישראל, אך הדרך ליישומו טומנת בחובה אתגרים משמעותיים. השאלה היא האם ההפקעה נעשית באופן שמאזן בין צורכי המדינה לזכויות הפרט, או שמדובר במהלך חד-צדדי שעלול ליצור תקדים בעייתי.
מה דעתכם על המהלך? האם לדעתכם הפיצוי שמציעה נת"ע הוגן? כיצד אתם צופים שהמטרו ישפיע על שוק הנדל"ן ועל הפעילות העסקית בתל אביב? שתפו אותנו בתובנות שלכם!