צילום: עומר מסינגר
מה מסתתר מאחורי שכר של 35 מיליון שקל לעורך דין אחד? סיפורו של הסדר הנושים הארוך בישראל מעלה שאלות נוקבות על ניהול, אחריות, ובחינת ערך אמיתי מול תגמול.
מערכת ישראל עסקים
הידיעה על כך שעו"ד יצחק מלכו קיבל שכר טרחה מצטבר של 35 מיליון שקל עבור ניהול פירוק החברה הממשלתית קרתא – מבלי שאיש מהצדדים התנגד – מייצרת גלי הדף בעולם העסקי והמשפטי בישראל. מעבר לסכום החריג, מדובר בסיפור שמכיל את כל המרכיבים שמרתקים כל בעל עסק: התנהלות מול גופים ממשלתיים, ניהול תהליכים מורכבים לאורך שנים, פוטנציאל להשאת ערך – והדילמה הנצחית של שכר מול תוצאה.
במבט ראשון, מדובר בסיפור הצלחה. המנהל המיוחד הצליח להעלות את שווי הנכסים של החברה מקרוב ל־170 מיליון שקל לחצי מיליארד – צמיחה של פי שלושה. על פניו, מדובר בביצוע מרשים שמצדיק תגמול גבוה. אך ככל שחופרים לעומק, מתעוררות שאלות עמוקות יותר על המודל העסקי, השקיפות, והאחריות כלפי הציבור.
עסקים בישראל – קטנים, בינוניים וגדולים – פועלים בתוך אקו־סיסטם של רגולציה, תקציבים, מוסדות וגופים ציבוריים. מקרים כאלו מחייבים כל יזם, בעלים או מנכ"ל לשאול את עצמו: איך אני מודד תרומה של יועצים, עורכי דין, רואי חשבון ומנהלים חיצוניים? האם שכר מבוסס שעות או אחוזים הוא תמיד הדרך היעילה ביותר? והאם הצלחה פיננסית נמדדת רק במספרים – או גם באיכות הדרך?
הנושא הזה רלוונטי במיוחד לעסקים שעובדים מול גופים ממשלתיים, או שמנהלים הסדרים, מיזוגים או תהליכים משפטיים מתמשכים. ההבדל בין תהליך "שואב תקציבים" לתהליך שמייצר ערך – טמון בשקיפות, ביעדים ובשאלות הקשות שנשאלות מראש.
כך לדוגמה, ישנם משרדי עורכי דין בארץ שעובדים בשיטה של success fee – כלומר, שכר מבוסס תוצאה בלבד, ללא תשלום שוטף. ישנם גם יועצים פיננסיים שמצמידים את שכרם למדדים תפעוליים ולא רק להכנסות או רווח נקי. שיטות כאלה מחייבות את נותני השירות לקחת סיכון, אבל מייצרות אמון גבוה יותר בקרב הלקוחות – ומעודדות חשיבה משותפת.
חשוב לומר: לא כל שכר גבוה הוא בעייתי. אבל בכל מקרה שבו שכר טרחה מגיע לעשרות מיליוני שקלים מכספי ציבור או חברות ממשלתיות, יש מקום לשיח עמוק. מה היה המדד להצלחה? האם היו נקודות בקרה? האם הדרך הייתה היעילה ביותר?
העסק שלכם, גם אם הוא קטן, צריך ללמוד מכך דבר אחד ברור: תמחור, תגמול וניהול קשרים עם נותני שירותים הם לא נושאים טכניים בלבד – אלא חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה שלכם. כשמכניסים מישהו לנהל חלק מהעסק – צריך גם לדעת איך תיראה הדרך החוצה, ואיך מודדים את הערך שהתקבל.
בתוך עולם עסקי רווי יועצים, עורכי דין ומתווכים – ההצלחה לא נמדדת רק בכמה שילמת, אלא בכמה קיבלת, ובכמה זמן. בעלי עסקים שמצליחים לנהל נכון את המשאב הכי יקר – הזמן – הם אלו שמצליחים גם להניב תוצאות.
עבור הקהילה העסקית של ישראל, זהו רגע למחשבה. האם יש מקום לחשיבה מחודשת על מודלים של תגמול, על מנגנוני בקרה, על שיתוף בתוצאות? האם עסקים צריכים להתחיל לבחון לא רק את התוצאה – אלא גם את הדרך?
כל בעל עסק בישראל שואף לייצר ערך, לנהל תהליכים מורכבים ולהיעזר באנשי מקצוע. אבל הדרך לשם יכולה להיות שקופה, מדויקת, חכמה – או סבוכה, מעמיסה ובעיקר יקרה מדי. הבחירה בידיים שלנו.
מקרה קרתא הוא תזכורת לכך שבכל עסקה גדולה – השאלות הקטנות הן אלו שעושות את ההבדל.
מה דעתכם על מודלים של תגמול לפי הצלחה? האם נתקלתם ביועץ או עורך דין שגבה סכום גבוה מדי לדעתכם – או דווקא סיפק ערך מדהים ששינה את העסק?
איך אתם מתמחרים נכון את העבודה של נותני שירותים חיצוניים אצלכם בעסק?
האם יש לכם מודלים מעניינים לתגמול שמבוסס על תוצאה?
כתבו לנו בתגובות, שתפו את הפוסט עם קולגות, או תייגו מישהו שאתם יודעים שהוא בוחן עכשיו התקשרות עם עורך דין או יועץ עסקי.
ביחד, נוכל להפוך את עולם העסקים בישראל לחד, הוגן ומדויק יותר.