יחסי ישראל אירופה במשבר (אילוסטרציה) | צילום: 123RF
האפשרות לביטול הסכם הסחר בין ישראל לאיחוד האירופי כבר אינה תרחיש תיאורטי בלבד. אם זה יקרה – המחירים יעלו, הרווחים ייחתכו, והכלכלה הישראלית כולה עלולה להרגיש את הסדק.
מערכת ישראל עסקים
הסכם הסחר בין ישראל לאיחוד האירופי, שנחתם ב־1995 ומאפשר ייבוא וייצוא הדדי של סחורות ושירותים ללא מכסים, הוא אחד מעמודי התווך של הכלכלה הגלובלית של ישראל. ביטולו או השעייתו – בעקבות עימותים מדיניים או שיקולים פוליטיים – עלול לחולל טלטלה רב־ממדית:
יבואנים:
ללא הסכם, מוצרי צריכה, חומרי גלם, ציוד תעשייתי, מכשור רפואי ומזון מהאיחוד צפויים להתייקר בעשרות אחוזים – עקב החלת מכסי יבוא. המשמעות: עלייה ישירה ביוקר המחיה, פגיעה ברווחיות של יבואנים קטנים, והעברת עלויות לצרכן הסופי.
יצואנים:
תוצרת ישראלית – מהייטק ותעשייה מתקדמת ועד חקלאות ותרופות – עלולה להפוך לפחות תחרותית בשוק האירופי בשל מכסים חדשים, בדיקות כפולות ותקני רגולציה מחמירים. התוצאה: האטה ביצוא, פיטורים אפשריים, ירידה בהכנסות מט”ח.
שוק העבודה:
פגיעה בהיקפי הסחר תפגע ישירות בתעסוקה במגזרי הייצור, הלוגיסטיקה, התחבורה והפיתוח העסקי – במיוחד בפריפריה, שם ממוקמים מפעלי תעשייה רבים שתלויים ביצוא לאירופה.
השקעות זרות:
אירופה מהווה מקור השקעות מהותי בתעשיות ישראליות – מביוטק ועד קלינטק. הסרת ההסכם תיצור חוסר ודאות רגולטורי ומשפטי, ועלולה לבלום מיזמים משותפים, שת”פים מחקריים ותנועת הון חופשית.
המשק הישראלי כולו:
פגיעה בצמיחה, עלייה באינפלציה, ירידה באמון המשקיעים, וחשש ממשבר תדמיתי בזירה הכלכלית הבינלאומית – במיוחד בתקופה שבה ישראל זקוקה לכל מנוע יציב.
האם ניתן להיערך?
חברות ישראליות נדרשות כבר כעת לגבש אסטרטגיות חלופיות: גיוון שווקים (אסיה, אמריקה הלטינית, מדינות המפרץ), הסכמי סחר חלופיים, וחיזוק מערכי הייצור המקומי.
מה דעתכם – האם מדובר באיום אמיתי או לחץ פוליטי מתוזמן?
כיצד הייתם נערכים כיבואנים, יצואנים, או משקיעים?
ואילו מהלכים נדרשים מצד ממשלת ישראל כדי לשמר את היחסים הכלכליים החיוניים עם אירופה?
כתבו לנו, שתפו תובנות – ואל תשכחו לתייג אנשי תעשייה, כלכלנים ויבואנים שצריכים לדעת:
השוק האירופי אינו רק שותף – הוא עורק חיים של הכלכלה הישראלית.