נינה ורז'בולוביץ' (במרכז) ועובדי Oh My Cleaning. "שותף פוטנציאלי בדובאי כבר הביע עניין" צילום: תומר אפלבאום
איך רופאה, דוקטור למתמטיקה ומנהלת בנק לשעבר מצאו את עצמם עם מטאטא ביד – והפכו אותו לכלי לחדשנות?
מערכת ישראל עסקים
זו לא בדיחה, אלא מציאות ישראלית מורכבת: קבוצת אקדמאים יוצאי רוסיה ואוקראינה, בהם רופאה, דוקטור למתמטיקה ומנהלת לשעבר בדויטשה בנק, שלא הצליחו להשתלב במקצועותיהם בארץ – הקימו חברת ניקיון. אבל במקום להסתפק בשוק המקומי ובמודל עבודה מסורתי, הם החליטו להביא את היכולות, הידע והניסיון הבינלאומי שלהם אל תוך הענף.
בעוד המדינה מפסידה את ניסיונם המקצועי בתחומי הרפואה, הפיננסים והמחקר, הם כבר עובדים על מהפכה פנימית: תהליכי דיגיטציה ואוטומציה שיכניסו סטנדרטים של יעילות, בקרת איכות וניהול נתונים לעולם שבדרך כלל נשען על עבודה ידנית וניהול בסיסי. המטרה – ליצור מערך שירות חכם, עם שקיפות מלאה ללקוחות, תזמון אוטומטי של משימות, ומעקב בזמן אמת אחר ביצועי הצוותים.
והחזון לא עוצר כאן: כבר היום הם מתכננים פתיחת סניפים בלונדון ובהונג קונג, מתוך הבנה שהמודל שפיתחו יכול לשמש לא רק בישראל, אלא בשווקים בינלאומיים תחרותיים שמחפשים שילוב של שירות איכותי וחדשנות טכנולוגית.
הסיפור הזה הוא גם שיעור במקרי קצה של שוק התעסוקה: כיצד מדינה יכולה להפסיד הון אנושי יקר אם אינה מציעה מסלולי הסבה ושילוב מהירים – וכיצד יזמים עקשניים יודעים להפוך מציאות מאתגרת להזדמנות עסקית יוצאת דופן.
האם ישראל תדע לנצל טוב יותר את כישוריהם של עולים חדשים?
כיצד ענף הניקיון יכול להפוך לחזית חדשנות טכנולוגית?
והאם המיזם הזה יהפוך לסטארטאפ גלובלי במסווה של חברת שירותים?
שתפו את הפוסט עם קולגות מתחומי היזמות, הטכנולוגיה ומשאבי האנוש,
ותייגו מי שצריך לשמוע את הסיפור הזה כדי להבין איך כישרון מוצא את דרכו – בכל תחום, בכל מקום.