freepik
בעקבות צעדי המכס המחודשים על סין, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ מציע לתושבי ארה"ב פתרון "כלכלי": לצמצם את הצריכה. מה עומד מאחורי האמירה המפתיעה, ולמה היא דווקא עשויה לחשוף פרדוקס אמריקאי עמוק?
מערכת ישראל עסקים
דונלד טראמפ שוב מצליח לעורר כותרות – הפעם בזירה הכלכלית, ובעקבות הצעדים החדשים להטלת מכסים על יבוא מסין. במהלך עצרת פוליטית בה התייחס להשפעות האפשריות על הצרכנים האמריקאים, הטיל טראמפ פצצה רטורית: "אולי הגיע הזמן להבין שילדה לא צריכה 30 בובות. שתיים זה מספיק. תקנו פחות – תחסכו יותר".
האמירה הזו מגיעה בתקופה שבה יוקר המחיה בארה"ב מהווה נושא בוער, והצרכנים מתחילים לחוש את ההשלכות של צעדי המכס המחודשים – במיוחד על מוצרים מיובאים, גאדג'טים, צעצועים, פריטי לבוש וציוד אלקטרוני.
אבל מה עומד מאחורי הטיפ הזה?
טראמפ מנסה לשנות את הנרטיב – במקום להתמקד ביוקר המחירים כתוצאה ממדיניותו, הוא מבקש מהאמריקאים לשנות את אורח חייהם. לא עוד שפע צרכני מוגזם, אלא "צריכה נבונה", לכאורה. מעבר לאמירה החינוכית-מוסרית, זו גם אסטרטגיה פוליטית: להעביר את הדגש מהשפעת המדיניות – לצרכן עצמו.
אולם לא כולם קונים את הרעיון.
הכלכלה האמריקאית בנויה על עקרונות של צריכה גבוהה, תנועה תמידית של כסף, ומנגנוני שיווק שמקדמים עוד ועוד רכישות. הקונספט של "פחות זה יותר", שנשמע אולי הגיוני בהקשר אישי או סביבתי, עומד בסתירה למנועי הצמיחה המסורתיים של הכלכלה הגדולה בעולם.
יתרה מכך, כשמנהיג פוליטי קורא לציבור לצמצם קניות – מבלי להציע אלטרנטיבות מערכתיות כמו שכר מינימום גבוה יותר, תמריצים לייצור מקומי או מיסוי מתקדם – המסר עלול להישמע מנותק או מתנשא. במיוחד כשהוא מגיע מאדם שבנה את עצמו על דימוי של עושר, פאר וצריכה מוגזמת.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהשיח שעולה מהאמירה הזו. האמריקאים – כמו רבים ברחבי העולם – מתחילים להבין שצריכה אינסופית אינה ערובה לאושר, יציבות או ביטחון כלכלי.
במובן מסוים, טראמפ נוגע בנקודה רגישה: האם באמת צריך כל כך הרבה? האם תרבות הקניות הפכה אותנו לפחות חופשיים ויותר תלויים? ומה תפקידה של ממשלה בתהליך כזה – להוביל שינוי ערכי או פשוט לא להפריע?
תובנות מרכזיות:
– אמירה פוליטית שמתפרשת גם ככלכלה התנהגותית.
– פרדוקס: הקריאה לצמצום מגיעה ממי שסימל את ההפך.
– אתגר למודל הכלכלה הצרכנית, ולתפיסת השפע האמריקאי.
– שיח חדש על גבולות הצריכה – דווקא בעידן של שפע זול ומיידי.
שאלות לדיון:
– האם אתם מסכימים עם הרעיון לצרוך פחות כדי לחסוך?
– מה הייתם מעדיפים – שינוי תרבותי בצריכה או הפחתת מכסים?
– האם מדינה יכולה לדרוש מאזרחיה לצמצם מבלי לשנות בעצמה?
הצטרפו לשיחה:
שתפו, הגיבו, וספרו – האם אתם הייתם קונים פחות אם המחירים ימשיכו לעלות?