צוקרברג על רקע המתחם הסודי שלו בהוואי (AP, רשתות חברתיות)
הרכישה האחרונה של מארק צוקרברג – 11 בתים בפאלו אלטו תמורת 110 מיליון דולר – היא לא רק סיפור רכילותי על עוד גחמה של אחד האנשים העשירים בעולם. זהו גם איתות ברור על מגמות עמוקות בשוק הנדל”ן של עמק הסיליקון, שיכולות לעניין מאוד גם בעלי הון ומשקיעים ישראלים.
מערכת ישראל עסקים
במרכז העיסקה עומדים שלושה מרכיבים: שמירה על פרטיות, השקעה פיננסית והצהרת עוצמה. צוקרברג, שחי באזור כבר שנים, לא מסתפק בבית מפואר אחד – הוא יוצר לעצמו מתחם פרטי עצום. המהלך הזה מצביע על מגמה הולכת וגוברת בקרב מיליארדרים בעמק הסיליקון: לקנות שכונות שלמות ולשלוט במרחב הסובב אותם.
עבור השוק המקומי, מדובר בהעלאת רף מחירי הנדל”ן לאזורי שיא. פאלו אלטו, שגם ככה סובלת ממחירי דיור מהגבוהים בארה”ב, רושמת בכך חיזוק למעמדה כיעד יוקרתי עוד יותר. זה יוצר אפקט ישיר על ההיצע והביקוש, ומציב דילמות חברתיות וכלכליות לגבי עתיד המגורים באזור.
ומה אצלנו? בישראל, בעלי הון גדולים כבר מגלים עניין בהשקעות דומות – אם כי בקנה מידה שונה. ראינו יזמים רוכשים מקבצי קרקעות ליצירת מתחמי מגורים סגורים, ונדל”ן יוקרתי שנמכר במחירים חסרי תקדים בתל אביב, הרצליה וירושלים. השאלה היא האם נראה גם כאן את המודל האמריקאי – שבו בעלי הון קונים לא בית אחד, אלא מתחם שלם – כדי לשלוט במרחב, לייצר נדל”ן אקסקלוסיבי ולחזק את המותג האישי שלהם.
צוקרברג אולי בוחר לבנות לעצמו מבצר פרטי בעמק הסיליקון, אבל המשקיעים הישראלים יכולים לראות כאן שיעור חשוב: נדל”ן יוקרתי איננו רק מקום מגורים – אלא כלי אסטרטגי לניהול הון, עיצוב תדמית והשגת יתרון בשוק רווי תחרות.
מה דעתכם –
האם המהלך של צוקרברג הוא מודל לחיקוי או דוגמה קיצונית של עושר מופרז?
האם יש מקום ליזמים ישראלים לשקול מהלכים דומים בישראל או בחו”ל?
ואיזה ערך עסקי לדעתכם יש ליצירת מתחם נדל”ן פרטי לעומת השקעה מפוזרת ביותר נכסים שונים?