Photo by Buddy AN on Unsplash
האם טיפוס הרים, ריצות אולטרה או צלילה חופשית יכולים להפוך מנהל טוב למנהיג מצוין? יותר ויותר מנהלים בישראל מגלים שהתשובה היא כן.
מערכת ישראל עסקים
החיבור בין עולם הניהול לעולם הספורט האתגרי כבר אינו מפתיע. שני התחומים דורשים חזון, משמעת עצמית, קבלת החלטות תחת לחץ ויכולת להתמודד עם מצבי אי־ודאות. מה שהתחיל כתחביב אישי, הופך היום לכלי ניהולי מודע – כזה שמאפשר למנהלים לחדד כישורים שמועילים להם בחדר הישיבות לא פחות מאשר על פסגת ההר.
המשיכה הראשונה נובעת מהצורך לצאת מאזור הנוחות. ספורט אתגרי מאלץ את המנהל להתמודד עם פחד, סיכון וחוסר שליטה – מצבים שמזכירים מאוד את מה שקורה בעסקים בתקופות של שינוי מהיר. מי שמצליח להתגבר על הפחד במסלול סנפלינג או בקיר טיפוס, מבין שהוא מסוגל לעשות זאת גם מול אתגרים עסקיים מורכבים.
סיבה נוספת היא חיזוק חוסן מנטלי. ספורט אתגרי אינו נמדד רק בכוח פיזי אלא בעיקר בסבלנות, התמדה ושליטה עצמית. מנהלים שלומדים לא לוותר באמצע מסלול מפרך מביאים איתם את אותה עוצמה גם לניהול צוותים ומשברים.
מעבר לכך, מדובר בבית ספר לניהול סיכונים. כשמנהל בוחר נתיב טיפוס או מתכנן מסלול ריצה ארוך, הוא מתאמן בחישוב סיכונים, קבלת החלטות מהירה והכנה מדוקדקת – בדיוק כמו בעת ניהול מהלכים עסקיים עם משמעויות כלכליות כבדות.
בישראל, דוגמאות רבות ממחישות את המגמה. מנהלים בכירים משתתפים באירועי טריאתלון, מסעות אופניים חוצי מדבר או מסעות ניווט בשטח. לא מדובר רק בספורט – אלא בהצהרה אישית: אם אני מסוגל לעמוד באתגר פיזי־מנטלי קיצוני, אני גם מנהל שיודע לעמוד באתגרים של חברה וצוות.
השורה התחתונה היא שספורט אתגרי הופך לכלי ניהולי משמעותי, שמעניק למנהלים לא רק בריאות וכושר, אלא גם כישורים אסטרטגיים של נחישות, עמידות ומנהיגות.
מה דעתכם?
האם ספורט אתגרי יכול לשמש כלי ניהול אמיתי או שזה רק טרנד?
האם חוויתם בעצמכם רגע שבו פעילות ספורטיבית אתגרית חיזקה אתכם כמנהלים?
שתפו אותנו, תייגו חבר מנהל שחי על הקצה ופתחו דיון על האיזון בין כושר עסקי לכושר אישי.