יעקב אטרקצ'י (צילומים: אוראל כהן , ענר גרין)
כאשר מנכ”ל ובעל שליטה מנצל הזדמנות עסקית לעצמו ולא לחברה שהוא עומד בראשה – עולה השאלה שכל בעל עסק חייב לשאול: איך שומרים על אמון כשהאינטרס הפרטי והחברתי נפגשים
מערכת ישראל עסקים
פסק הדין שאישר תביעה נגזרת נגד יעקב אטרקצ’י, מנכ”ל ובעל השליטה בחברת אאורה, הוא הרבה יותר מסיפור חדשותי על עסקת נדל”ן בקריית אונו. מדובר באירוע שמציף את אחת הסוגיות הכי רגישות, משמעותיות ורלוונטיות לעולם העסקי בישראל של 2025 – הגבול הדק שבין תפקיד מקצועי לאחריות מוסרית.
לפי טענות בעלי המניות, אטרקצ’י רכש באופן פרטי את הזכויות להקמת קמפוס המכללה, הזדמנות עסקית שלכאורה הייתה יכולה להיות שייכת לאאורה. הוא הרוויח עשרות מיליוני שקלים – אבל החברה, על פי הנטען, נותרה בחוץ. בית המשפט מצא שקיימת עילה לתביעה.
במציאות שבה בעלי עסקים רבים הם גם מנהלים, גם יזמים, גם שותפים וגם גורמים מובילים בתוך החברה – עולה השאלה הקריטית: איפה עובר הגבול?
עסק בריא, במיוחד בישראל, הוא לרוב תוצאה של הנהגה יזמית חזקה. אבל באותה נשימה, הוא גם מחויב למבנה אתי ברור, לשקיפות פנימית, ולמנגנוני בקרה שמוודאים שהאינטרס של החברה קודמת לאינטרס של הפרט שמוביל אותה.
בעלי עסקים, בעיקר בעסקים משפחתיים או חברות עם מספר מצומצם של שותפים, חייבים להכיר את הכללים ולכבד את העקרונות:
הזדמנות עסקית שנוצרה מתוך פעילות החברה שייכת קודם כל לחברה
רווח אישי שמגיע על חשבון החברה הוא לא רק בעיה מוסרית – הוא גם סיכון משפטי
ניהול שקוף וביקורת עצמאית הם לא בגדר המלצה – הם חובה תפעולית
אבל מעבר למשפט ולכותרות – מדובר בתזכורת חשובה. אמון הוא המטבע האמיתי של כל עסק.
האמון של העובדים במנהלים. האמון של השותפים זה בזה. האמון של הלקוחות והספקים במערכת. וכאשר האמון הזה נסדק, ההשלכות ארוכות טווח עלולות להיות דרמטיות – גם אם העסק ממשיך להרוויח בטווח הקצר.
לצד הדילמות האתיות, יש כאן גם לקח עסקי פרקטי.
יזמים ובעלי שליטה שרוצים לקדם יוזמות פרטיות, חייבים להקפיד על ניהול הפרדה ברור מול פעילות החברה. כל הצעה עסקית שמגיעה לשולחן – צריכה לעבור שיקוף, רישום, והתייעצות עם גורמי בקרה. כל תהליך כזה לא רק מגן משפטית – אלא גם בונה תרבות של יושרה.
מי שמקפיד על גבולות ברורים, לא רק מונע תביעות – הוא בונה חברה חזקה יותר, עם שדרה ניהולית עצמאית, מערכות יחסים פתוחות ואמון מהשוק.
בתוך עולם עסקי שמתנהל בקצב גבוה, תחת לחצים ושיקולים מורכבים – דווקא קווים מוסריים ברורים הם אלה שמייצרים את ההצלחה האמיתית.
מה אפשר לקחת מהאירוע הזה הלאה:
הבחנה חדה בין הזדמנות עסקית של הפרט לזו של החברה היא קריטית
שקיפות וביקורת פנימית שומרות על החברה, אבל גם על המנהלים שבה
אמון הוא לא רק ערך – הוא מנגנון צמיחה, שימור עובדים ומנוע השקעות
האם יצא לכם להתמודד עם מצב שבו ערכים ועסקים התנגשו?
האם קיבלתם הצעה מפתה שנגעה גם לתחום הפעילות של החברה שלכם?
איך אתם מבדילים בין טובת העסק לאינטרס אישי?
אם הפוסט הזה נגע בכם, או עורר מחשבה לגבי הדרך שבה אתם מנהלים את העסק – שתפו אותו עם יזם, שותף או קולגה שאתם סומכים עליו. לפעמים, שיחה פתוחה יכולה למנוע את המחלוקת הבאה.